[ליצירה]
שרף, אני חושבת שלא הבנת את השיר הקודם שלו.
לשאלה ששאלת אז (אני מגיבה פה, כי השיר ההוא נמחק, לשמחתי הרבה". שמואל התכוון לכל מילה.
נובע מכך - הוא אולי רואה את עצמו כנאבק בשחיתות, אבל נפשו שלו מושחתת לחלוטין.
[ליצירה]
והסוציאליזם?...
הקפיטליזם רוצח; (ברוסיה הקומונסטית נרצחו כשישים מיליוני בני אדם)
מדי שנה הוא קוטל מיליוני בני-אדם.
מזהם אויר ומים.
גורם לרעב ברחבי העולם. (בסין הקומוניסטית מתו ברעב עשרות מליוני בני אדם ברוסיה הסובייטית איבדו עשרות מיליוני חקלאים את רכושם,ומיליונים נוספים מתו ברעב.)
הוא מנצל עובדי-קבלן בפרך;
לקפיטליסט לא איכפת מעובדיו.
הוא עושק אותם בחום קופח;
אך בעצמו לא יאמץ ידיו.
הקפיטליזם קוטל ומביא נזק;
באפריקה כל שנה
מתים שני מיליון בני אדם.
מחלות, חרפת-הרעב, הרס-הטבע...
חשבון-הדמים לא תם.(עיין לעיל.)
ארצות שלמות חיות בעוני;
לאנשים אין כסף ללחם עם חמאה.
אך בעלי-הון משקיעים במלחמות ונשק;
בשפיכות-דמים ושנאה. (בית זה מהווה תיאור מדויק של רוסיה בשנות הזוהר של השלטון הסובייטי.)
הקפיטליזם הוא המפלצת,
אשר מאיימת בהרס כל התבל;
רק מהפכת-פועלים תשים קץ לעוול!
תסיר כבלות אדם סובל! (ותשים לו כבלים אחרים, חדשים וטובים יותר.)
[ליצירה]
ממש מרגישים את הכאב, בשיטפון של מחשבות שעולות אחת על השניה. יש לצורה הזו יתרונות - היא מאד טבעית ומעוררת הזדהות. אבל מצד שני היא מקשה על הקריאות של הטקסט.
וחוץ מזה - מומלץ להימנע משגיאות דקדוק והקלדה.
בהצלחה
ניץ.
נ.ב.
ערוגה, תעשי טובה ותמחקי את התגובות שמעלי. אין להן שום קשר ליצירה.
[ליצירה]
אנסה להסביר.
אני לא חושבת שיש הבדל מבחינת ה"מסקנה למעשה", כי הדעות שלי לא השתנו בין לבין.
מה שכן השתנה - העוצמה של הרגשות. בעוד שבהתחלה יכולנו לדון בנושא "העסקה -בעד או נגד" ולנסות להפריד בין השכל לרגש, לאזן ביניהם, להכריע ביניהם, הרי שלמראה הארונות השכל התרסק ורק הלב צעק.
ועדיין, אני מתנגדת לעסקה.
[ליצירה]
|נרשם למעקב|. את כותבת טוב. ה"מדשנת, מבריאה, דואגת" נראה קצת תקוע בשורות שמדברות על המאיסה במאמצים. יש במילים האלה יותר מדי רכות, עד כי הן נראות סותרות את השורה שלפניהן -"חסרה לי אהבת גנן לצמח".
אהבתי את הסוף.
וכמובן, שאני מאחלת לך שזה לא יהיה הסוף, ותזכי לראות ברכה בעמלך, וגם לאהוב את העמל..
[ליצירה]
שיר כלבבי.
חזק ונוקב בעדינות וברכות שבו.
החריזה בסוף נהדרת, ודווקא זה מדגיש את חוסר הזרימה שבהתחלה. האם הפסיחה בין "בלי הפוגה" לבין "היה נוכח" הכרחית?
הייתי מציעה לוותר עליה.