כמו עוף החול לעלות מן האש
שנית להצמיח כנפיים
לעולם מתוכה לפרוח, נואשת
ולעולם לשוב ולבעור
כנפי שחר
-
"אֶשָּׂא כַנְפֵי-שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם: גַּם-שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ" (תהלים קל"ט)
ילידת 83
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] הצעה תחילה יש לתקן "מו" ל- "מן" או "מין". כמו עוף החול לעלות מן האש, להצמיח שנית כנפיים ולפרוח אל העולם מתוכה (או מלהבותיה=ניגוד), נואשת, לשוב ולבעור לעולם. טקסט חביב:) המ(ר)קיז דיו [ליצירה]
- [ליצירה] כנפי שחר שלום, כמה טוב לפגוש עמיתי כתיבה ותיקים מהעשור הקודם. את וב הכותבים של היום אינני מכיר ושטף הכתיבה שלהם לא מאפשר לעקוב ולהגיב עליהם..... שלא לדבר על התוכן והמטאפרות (?!?) אז אשמח להמשיך ולקרוא מייצירותייך. [ליצירה]
- [ליצירה] הוא נראה לי אדם מאוד מסכן, ה"נפוליאון" שלך... [ליצירה]
- [ליצירה] זה באמת יפה. אבל מה התכוונת להגיד בעניין בועז ורות? למה דווקא השיבולים ההן מבטאות אמונה? [ליצירה]
- [ליצירה] קצת לא ברור [ליצירה]
- [ליצירה] נביש, לזה בדיוק התכוונתי! [ליצירה]
- [ליצירה] שנון! [ליצירה]
- [ליצירה] (אחרי קצת מחשבה:) מעניין אם זה חייב להיות ככה. הנרקיסיזם הזה שמאפיין "אומנים": "אני ארשה לעצמי להתמוטט, להתפרץ, להתנפץ, לשקוע, כי אני מיוחד - אני אומן אני. יש לי מצבי הרוח המקודשים שלי . שבד"כ באים עם המוזה הקדושה שלי. אשתי יקירתי, את צריכה להבין את זה - סך הכל התחתנת עם *אומן*, משורר, לא סתם אדם. זה מחייב. וודאי תהיי אסירת תודה לי שאני מקריב אותך, והורס אותי, בשם ה"אומנות"!" ובקשר לילד - קראתי ספר שקוראים לו "הדרמה של הילד המחונן", שמדבר על הטרגדיה האישית של ילדים רגישים וחכמים שמפנימים מאוד את הציפיות מהם וממלאים אותם בדייקנות, ותוך כדי כל מאבדים את עצמם. ומשלמים את המחיר בהמשך החיים, בגדול... [ליצירה]
- [ליצירה] עצוב, רגיש ויפה [ליצירה]
- [ליצירה] מה הקטע הזה עם האסלה?? נשמע כמו חיבור של ילד ביסודי! [ליצירה]
- [ליצירה] היא נראית כאילו באמצע מדיטציה, בהתבוננות פנימית. [ליצירה]
- [ליצירה] אתם טובים אתם! [ליצירה]
תגובות