יש קטע שממש אהבתי בסרט "להתחיל מחדש" שבו צ'אק נולנד יוצר אש, ושמח על היצירה. בהרגשה כמעט אלוהית הוא צועק "אני בראתי את האש"!
הסיום עם כפל המשמעות מוצא חן בעיני!
[ליצירה]
יש קטע שממש אהבתי בסרט "להתחיל מחדש" שבו צ'אק נולנד יוצר אש, ושמח על היצירה. בהרגשה כמעט אלוהית הוא צועק "אני בראתי את האש"!
הסיום עם כפל המשמעות מוצא חן בעיני!
[ליצירה]
[ליצירה]
יפיפה.
זה מדהים. צלול כמיים. אתה חושב שזה בסדר לכתוב דברים כאלה, בעלי אווירה ארוטית מובהקת?
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
[ליצירה]
רק כמה מחשבות וכן דברים קטנוניים, כמו שאומרים, שהפריעו לי:
בבית הראשון-
מתחיל בשאלה בלשון עתיד "ומה תעשה בזקנתך" ופתאום מדלג להווה "גם העולם זקן היום" אבל חשבתי שהאב עוד לא זקן...
התיאורים שאחרי "העולם זקן" אינם מתחברים לי בפשטות לזקנה. גם לא ברורה לי תכלית השאלה שחוזרת שוב בסוף, מהי מחדשת? ובתוכנה- "ומה תעשה אתה אבא" למה מרמז ה"אתה" הזה?
בבית השני- הוא גרם לי לחשוב שמדובר שוב בשיר שואה בגלל הרציף. אבל לא נראה.. ואחרי זה הילד שמנחה את אביו כאילו הוא האב, ואין לי טענות בעצם לבית הזה ...רק שלא הבנתי הכל.
בבית השלישי-
"ועתה המקום" בלבל אותי וריגש, כי הבנתי שהבן מספר בפרטי פרטים מה שהולך להיות והוא כלכך יודע!
מה שלא הבנתי איך הוא כבר עיוור..
וחשבתי שאולי הוא בכלל מלאך ולכן.
* * *
כל הקטע הזה שהבן מוביל את האב לא מתקשר לי עם יצחק בכלל. אני מכיר מן התורה יצחק מלאכי, תלותי, עיוור שאפילו אשה אינו מסוגל לקחת לבד.
אז מה- נסיון להשליט את הקורבן בתור המניע של המציאות.. משהו בסגנון הפילוסופים? השכל הפועל שכבר יכול לפשוט את גופו? (במונולוג הבן יודע מה יהיה ולא איכפת לו למות)
זה מעצבן. אין ברירה יצחק מהתורה משחק כאן, אבל כל קשר אמיתי בין מהות הדמיות אינו.
תם ולא נשלם
[ליצירה]
צודק הכותב "ירושלים כבר לא של זהב" בחוש המורגש, אבל ערכה העליון לא נפגם ולא נכתם.
נראה שהכותב מתרכז מאוד בנקודת העצמיות שלו, וזו גורמת לכך שלא-ישוב-אל-נקודת-המוצא-שלו-מן-העפר, אלא אל האפר מעשה ידי אדם, אשר גם הוא מחזיר את כל החומרים לנקודה הבסיסית שלהם.
מסכים שיש קושי בהרגשת החיים, והמוות מעצים אותם. אבל הולדה (למשל שיר) גם היא נוגעת בעוצמתם. יחס המשורר הוא ברמה של הרגשה ראשונית וילדותית משהו.
[ליצירה]
יש לו את המוזיקה שלו ממחוזות שאני אוהב לחזור אליהם. כלכך נהנתי שהחזרה על "אני קורא לך מספר שירים" הפריע לי רק מעט. שאר החזרות מתאימות לדעתי.
ושוב כלכך אהבתי שמהרתי ו.. המלצתי!
[ליצירה]
תודה ריקי על ההתייחסות הנרחבת. כמדומנ י שלא הבנת אותי עד הסוף או שלא הסברתי את עצמי כראוי.
אחזור על הדברים במילים אחרות.
"אפילו בי יש אלהים"- זה לא אפילו. מבחינת יצחק וגם מבחינת האמת יש בעשיו אלוהים ועוד איך.
הטענה העיקרית שלי היא שאין אמינות במשפט: "אנשים כמוני יודעים את השמים." כי זה סותר את מהותו של עשיו. עשיו יוצא כאן מתנצל ופוזל לכיוון השמים. לי קשה לקבל זאת.
לאחרים שהתרגלו שאלוהים מתגלה מהשמים, קשה כנראה לקבל שיש אלוהים בארץ. ולא, אין הכוונה למצב שבו עשיו יוצא פראייר- עובד קשה כדי שהאח הצדיק שלו ילמד בכולל. אם עשיו אמור להמשיך את יצחק זה אומר שהוא אלוהי-ארצי.
מאחורי כל הדיון הזה מסתתרת שאלה מהותית יותר. אם התורה היא "סיפורים" שהיו, אפשר לתת לה פרשנות סובייקטיבית חופשי. אבל אם "אין מוקדם ומאוחר בתורה" ואם "התורה כתובה לדורות" אי אפשר להשאר ברמת סיפור בלבד (כי כיף לשמוע סיפורים לפני השינה, אך בשביל זה מספיק "סופר טוב"- הדס אולי, ולא צריך התערבות של אלוהים.) ולכן, לעניות דעתי, אי אפשר להמציא על עשיו שהוא "חומרי" ותו לא... או שגם בו יש אלוהים... כי זה לא עובר למי שמדייק בכתוב.
בעצם זה חלק מדיון רחב. האם לגיטימי "תורה בגובה העיניים"- ז"א לכופף את התורה לתפיסת עולמי הידועה מראש (לא חבל על המאמץ?), או "עיניים בגובה של תורה." - ז"א להגיע למקומות שלא הייתי משער מעצמי, ע"י הגיון בריא וביטול מוחלט לכתוב.
[ליצירה]
הי!
לא זוחל אלא זחל.
לא הבנתי:
"וכאן מלמטה
כגוש של קיא
שפלטה האדמה החולה"
על מה את מדבר פה?
חוץ מזה אהבתי את המהפך החד בשיר.. ואת היחס המורכב לירושלים.
תגובות