בסדר.טעיתי.מודה.הברזתי משיעורי לשון כבר בכיתה ד, ולא יודעת לנקד נכון את המילה "שיבלת"..
ולכל עשרות שולחי-ההודעות-הפרטיות בנידון אומר דבר פשוט.. באומנות כמו באומנות יכולתי לטעון כי הניקוד שגוי בכוונה..מעין פרובוקציה.. אמירה. ואז הייתם מתלהבים לרעיון..תודו! :-)
[ליצירה]
בסדר.טעיתי.מודה.הברזתי משיעורי לשון כבר בכיתה ד, ולא יודעת לנקד נכון את המילה "שיבלת"..
ולכל עשרות שולחי-ההודעות-הפרטיות בנידון אומר דבר פשוט.. באומנות כמו באומנות יכולתי לטעון כי הניקוד שגוי בכוונה..מעין פרובוקציה.. אמירה. ואז הייתם מתלהבים לרעיון..תודו! :-)
[ליצירה]
קראתי כבר 3 פעמים ולא שבעה..
אין מתאים ממחשבות נוגות כאלו ללילה חורפי.
ו...גמני.. חובבת סוגריים.. :-) (אולי בגלל שלשם נכנסים כל הדברים הלא בטוחים).
[ליצירה]
הרעיון נפלא,תפסת רגע של ממש! (ויש לה קוקיות..מה שמוסיף לתחושת ה"ילדה-של-אבא"), אבל..מניחה ששמת לב-לא מספיק חד. אולי בגלל שמיהרת לצלם לפני שייעלמו.. בכולופן,אהבתי מאוד.
[ליצירה]
יאיר, זה אכן צד שני של הבעיה- שנים של הרגלים רעים גרמו גם לנו הנשים לחשוב בצורה מעוותת, לפחד במובן מסוים לעורר פרובוקציה במעשה לגיטימי (אפילו כאשר חותמת רב עליו!).
אוף.. כ"כ כואבת את הנושא.
[ליצירה]
ליתוש, המדריך שלי בקאמרה אובסקורה טוען שהצילומים המוצלחים ביותר נוצרו בטעות (ע"ע הנזל אדאמס למי שמכיר), ובכך אני מסכימה עם שניכם, א-ב-ל
יש ערך עצום בעיני לכוונת האמן. קודם כל-עבורו, לבחון עצמו אם השיג את שרצה, איזה טעויות עשה, איך משתפרים וכו'. ושנית, עבור הצופה. נסי להתבונן בצילום סתם כך, ואח"כ להתבונן בו שוב תוך הסברים של הצלם-מה תפס את עינו ולמה התכוון. החוויה תהיה שונה לחלוטין!
כוונת הצלם הופכת את התמונה מסתם תיעוד מציאות אובייקטיבי, לאמירה מנקודת מבט אישית. זו דעתי.
וישראל, מתנצלת שתפסנו לך מקום בתגובות לצורך דיון כללי :-)
תגובות