אהבתי. מאד. גם את הרעיון וגם את הביצוע - העקמומיות דווקא מוסיפה לתחושת הקדרות, שהניילון המקולף מלמעלה והשחור-לבן משרים...
אולי אפשר היה להשתמש בטכניקה של חלק שחור לבן וחלק צבעוני, כלומר - לעבד את התמונה בפוטושופ כך שהרקע, החלון וכו' יהיו בשחור לבן, ורק הים בגווני הכחול? (או הים והשמים, או רק השמים) - כמו בתמונות של הילדים המתוקים שתמיד מוכרים..
בכולופן - מקסים...
אופק- בחרתי לצלם בצורה מעט עקומה כדי להדגיש את האמירה (ובכלל-לא אוהבת תמונות עם קומפוזיציה מושלמת מדי), יודעת שזה מעט צורם לעין..מחיר הביטוי האישי :-)
נשמת- מכירה את הקונספט, אבל מאמינה ב"טוהר הצילום"..יסלח לי נביא שקר, אבל אני נגד עיבוד (ממוחשב או ידני) של תמונות. כל העניין,מבחינתי לפחות, הוא לצלם מלכתחילה מה שאתה רוצה לומר, ולא "לסדר" את זה אח"כ כדי שייראה כך.
ושיר-ניצלתי את השם כטריגר :-)
אגב, זה צולם בבית כנסת בשירת הים- שזו השכונה החדשה בנווה דקלים (בקרוב בע"ה תמונת המשך..).
[ליצירה]
אהבתי. מאד. גם את הרעיון וגם את הביצוע - העקמומיות דווקא מוסיפה לתחושת הקדרות, שהניילון המקולף מלמעלה והשחור-לבן משרים...
אולי אפשר היה להשתמש בטכניקה של חלק שחור לבן וחלק צבעוני, כלומר - לעבד את התמונה בפוטושופ כך שהרקע, החלון וכו' יהיו בשחור לבן, ורק הים בגווני הכחול? (או הים והשמים, או רק השמים) - כמו בתמונות של הילדים המתוקים שתמיד מוכרים..
בכולופן - מקסים...
[ליצירה]
הרעיון יפה ומקורי וגם הנוף יפה למדיי.
הבעיה היא:
א. שזה עקום-זה בכוונה?
ב. הצילום קצת חשוך ומטושטש מדיי.
רואים שכולם היו בגוש קטיף...
גם אני......
[ליצירה]
נחמד, ועם זאת חבל. יש בתמונה פוטנציאל עצום שהלך לאיבוד בגלל זווית צילום. צילום בגובה הכתפיים יוצר חד-מימדיות, במיוחד אם הרקע הוא בצבע זהה. אני חושבת שזווית נמוכה (אפילו עד כדי להשתטח על האדמה) היתה נותנת רקע כחול של שמיים= ניגודיות נעימה לעין, וגם מעניקה נפח לאובייקט.
המשיכי לצלם, כל צילום משפר אותך! :-)
[ליצירה]
המיקום של האור מצוין, מדגיש את תחושת המתכת (כן,יודעת שזה סתם פלסטיק, ובכל זאת). אבל בכדי להעביר את הרעיון של מסכה, אני חושבת שהיית צריכה לצלם את כל הפרצוף כדי להשיג את ההשוואה בין פנים אנושיות למסכה קרה. בתמונה כמות שהיא, רואים רק מסכה ולא ברור מה היא מנסה להסתיר. מעניין,מה המורה שלך אמרה על זה?
[ליצירה]
מצטערת,אבל אני מוכרחה:
התמונה גזורה בצורה מרושלת ולא נעימה לעין, כאילו נערכה בחיפזון-העיקר להציגה ברבים.אבל מעבר לקטנוניות העיסוק בויזואליות של ה"יצירה" אני מתקשה להבין איך אדם יהודי מסוגל להשוות יהודי אחר לחיה, ובעצם לטעון כי הוא פחות ממנה. רק לי יש אסוציאציות של מלחמת העולם השניה? כמה רחוק עוד תגיע ההסתה נטולת הרסן הזו? האם היא תיפסק רק כאשר יישפך פה דם? האם אי אפשר לעמוד על עקרונות ולדבוק באידיאלים בדרכים חיוביות?
מאט יקירי, כן. מאחורי כ-ל זוג עיניים יש נשמה. (ניצוץ אלוקי למקרה שסיסמאות ולהט המונים השכיחו ממך את העובדה), גם אם היא לא חושבת כמוך.
תגובות