[ליצירה]
וואו! אני מופתעת מעצמת וכמות ההזדהות! כל כך הרבה לבבות שבורים יש כאן?... תנסו לראות בזה טרגדיה, ולא רוע מכוון. אנשים לא עושים רע כי הם רעם (ברוב המקרים...) אלא כי הם חלשים. ואנוכיים. ולא יודעים בעצמם להתמודד. ורע להם בעצמם. תחשבו על זה ככה. פורקן זה יופי. זה עוזר. אבל אחר כך בא תורה של מחשבה בוגרת (עד כמה שזה קשה כשמעורבים רגשית).
[ליצירה]
בשורה האחרונה צריך להיות מסע, לא יוצאים למשא...
ומעבר לזה,הרעיון של עמדות התיחסות שונות לאותם דברים אובייקטיביים הוא רעיון טוב, אבל אולי תנסי להעביר אותו עם פחות הסברים? אולי תכתבי הסברים רק לבית 2, וגם זה בצורה פחות בוטה, ואת ההסב' לבית 1 ממילא כולם יחשבו בעצמם.
[ליצירה]
גולי! בדיוק את מה שאת אומרת כתב חנן פורת באחד ממכתביו לענת, בספר "את אחי אנוכי מבקש" (שבגרסא הקודמת נקרא "את ענת אנכי מבקש"). הוא כותב שם בצורה יפיפיה, מומלץ לקרוא!
[ליצירה]
... אלא במה שיש בו
אוקי, אז יש כאן שפה יפה. "עינוגי מילים" ככותרת ההמלצה. באמת מרשים. אבל... האם יש משהו מעבר לזה? כש"זהירות שביר" כתב שין עלילה, נראה לי שהוא התכוון שאין חוויה. כי זה באמת מה שחסר כאן.
אז בסדר - שם (בין העצים?? מה, בהשראת שיש השירים או משהו?) ידעת אישה. כן הבנו- שם ידעת מסתרי אישה. בסדר, בסדר, וגם רזיה, לא צריך לחזור מליון פעם אנחנו לא חרשים. נו-ו?
התיאור של מה שהתחולל בסביבתכם באותה שעה כאילו אמור לאפיין מיטונימית את החוויה, אך בפועל הוא אינו מוסר הרבה. זה נראה כאילו כל הטבע מתגייס לסוכך על הדובר וה"אישה" ולהנעים להם את השהות ולתת להם תחושה של בטחון , והבית שאחרי זה מוסר רגש של התרוממות רוח ושמחה. אבל זה תיאור מאוד רדוד ולא מספק בהתחשב בחוויה שאתה מבקש למסור.
פרט לכך, לא נראה לי שיש כאן חויה זוגית, חויה של אהבה, של שניים החולקים באושר משותף. לא - מדובר בחוויה של הדובר שמתענג על ה"אישה" כפי שהוא מתענג על הטבע שסביבה. כפי שהוא עשוי היה להתענג על איזה פרי טעים מאחד העצים שסביבו. וגם זה מטריד משהו.
נראה לי שניסית לחקות סגנון ישן יותר של שירה, הן מבחינת השפה והן מבחינת התוכן ודרך מסירתו. לי, בכל אופן, התוצאה מצטיירת כבלתי-משכנעת, רדודה, וגם שובניסטית-משהו, כלקוחה ממוסכמות העולם-של-פעם, בו האישה נבראה כדי לענג את הגבר.
מה שכן אפשר להגיד שיש כאן - זו עברית יפה, שגם היא נשמעת בלתי אותנטית, צר לי
תגובות