סיפור יפה!
ליבי חצוי, נמצא על קו הגבול בין האמת לציניות.
מצחיק אבל עצוב.
אוי לנו שכך אנו מתנהגים גם בחיי יום יום.
איה הוא מורה החיים הנבון שיודע כיצד לפרוס ולתווך.
איציק
[ליצירה]
לב חצוי
סיפור יפה!
ליבי חצוי, נמצא על קו הגבול בין האמת לציניות.
מצחיק אבל עצוב.
אוי לנו שכך אנו מתנהגים גם בחיי יום יום.
איה הוא מורה החיים הנבון שיודע כיצד לפרוס ולתווך.
איציק
[ליצירה]
פואטיקה במיטבה
אהבתי מאד את השיר, אהבתי את השם נועם, אהבתי שלא כמו שירי ערש בראשית הציונות היתה בהם פטריוטיות מוגזמת כמו: "למה זה יחרוש בלילה ואותי לא יישן.......אין חריש עמוק בלי נשק" או: "אחד היה טרף שני מת בחרב וזה שנותר את שמך לא זכר". אלה אינם שירי ערש. השיר שלך מזכיר קצת את: "עיפה בובה זהבה" אבל הרבה פואטי ממנו והרבה יותר עמוק. אם מישהו ילחין אותו נועם ודאי תשמח שישירו לה אותו ואולי גם לא תפחד מהחושך.
תן לנו עוד..... בהצלחה יורם
[ליצירה]
"אין אהבות שמחות" כמו שאמר ג'ורג' בראסאנס.
( נדמה שלא טעיתי במשורר-זמר ובבטוי שמו).
ואולי דווקא העצבות היא זו שהופכת את האהבה כל כך משמעותית לעיצוב אשיותנו?
[ליצירה]
השיר הוא יפה (-:), אבל איני מתחבר לתוכנו. הַרְגָשָתִּי, בעת שאני כותב (שיר, מונולוג, דעה או הספד), היד רושמת את מה שמתחולל בלב הרוטט, וכשזה קורה לי אני מברך את היד שעושה את שליחותה בנאמנות.
[ליצירה]
שיר נפלא גם במסר וגם באופן הכתיבה. (יהיו כאלה באתר שיגידו אולי שאתה מיושן בסיגנון, אז אל תשמע. תמשיך כך, ותזכור את המחמאה שלי).
בקשר לניקוד, מעט אנשים בימינו יודעים לנקד. עכשיו אני יודע שיש לפחות שניים.....
[ליצירה]
איה יקירה,
א. זה איננו שיר, זהו משל, אבל כיוון שאין בהגדרות של: "מתוך" את ההגדרה "משל" בחרתי לקרוא לזה "אגדה".
ב. יש כאן מסר מוסרי (ואולי פוליטי): אנשים שחיים בעשירון (שין ימנית) העליון, אינם יודעים את הגבול בין שחיתות ומילוי תפקידם כנבחרי ציבור - בין טוב לרע, וחיים בגן עדן (אדם וחוה גורשו מגן-העדן מרגע שידעו להבדיל בין טוב ורע - בין גן עדן של מושחתים וחיים מוסריים צנועים). אלה שאינם יודעים את הגבול, חיים בוילה בגן-עדן, ועובדים זרים (לא חוקיים) משרתים אותם.
ג. טעם פרי עץ החיים-האמיתיים הוא מר.
ד. כאשר אדם באחרית ימיו פוגש את המציאות (שיכולה להיות תוצאה של: "יש דין ויש דיין, במובן המוסרי, או חו"ח בריאותי, הוא יודע את ההבדל בין טוב ורע וחדל לחיות בגן עדן, כי המציאות אינה גן עדן, וטוב-ורע הם תובנה אנושית.
לסיכום: בורא עולם קבע שאדם וחווה יתמודדו עם המציאות שאיננה גן-עדן ברגע שהם ניחנו באמות מידה מוסריות "דעת טוב ורע".
השתמשתי בסיפור גן-העדן להיבט אקטואלי. לטעמי זהו המסר העיקרי שמשתמע מה-"חטא הקדמון".
אשמח אם תקראי את המשל שוב ותאמרי לי את דעתך אחרי ההסבר.
יורם
תגובות