למדני לקבוע עיתים אל הזמן
כמו אותה לטאה הלואטת לסלע
על מה שהיה וחלף ונטמן
במרחב שבין מטה ומעלה.
(בית-הכנסת בסוסיא העתיקה, ז' סיוון ה'תשס"ד)
רן *
-
"La vida es del color del que yo quiera verla..."
(החיים יהיו בצבע שבו אני ארצה לראות אותם)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אהבתי מאד נגע לי... [ליצירה]
- [ליצירה] בס'ד אולי זה לא קשור אבל זה הזכיר לי קטע משיר מאוד אהוב עליי של לאה גולדברג : "...לבל יהי יומי עליי כתמול שלשום לבל יהי עליי יומי הרגל" אם ואולי נשים יותר על מה שהיה יהיה ועכשיו אולי לעולם לא נרגיש מורגלים לחיים. מקסים. [ליצירה]
- [ליצירה] למה? (לא משנה. שאלה מוזרה, כשחושבים על זה.) למדני לתחום את העיתים, אליל הזמן כמו אותה צפרדע הקופצת מאבן לאבן בלי לפתוח שום קופסה טמונה לחלוף הלאה לשכוח את התמונה. [ליצירה]
- [ליצירה] זה ממש לאה גולדברגי. וזאת המחמאה הכי גדולה (כמעט) שאני יכולה לתת. [ליצירה]
- [ליצירה] --- הפחד מפני כל מיני דברים שכאלו בחיים, מפני העתיד. כשהוא מכה בך, כשאתה מקווה לעולם שלם וטוב, ובסופו של דבר קשה לפעמים. באמת בהצלחה. (ד"א, יש לי משפחה בשלעבים) [ליצירה]
- [ליצירה] ברוך הבא לצורה! תיהנה. יפה שאתה משתף... (זה לא עד *אנה* בכייה בציון?) [ליצירה]
- [ליצירה] איזה רומנטי הפגישה הראשונה עם האחת והיחידה? גם לי קורה שבהרבה מצבים בא לי לכתוב. בדרך-כלל זה סיפור, אבל גם שירים. שיר לוקח מצב כלשהו ומעביר אותו מחדש במילים, מקפיא אותו. זה ממש מקפיא את הזמן והופך אותו למחוייך ויפה. (בין המילה 'קינמון' למילה 'וסחלב' יש רווח כפול) [ליצירה]
- [ליצירה] --- מה הערך של זה? [ליצירה]
- [ליצירה] -- מסופר על נחמה לייבוביץ' ז"ל, שפעם הוזמנה להרצות בבית-כנסת, והיתה בו מחיצה בין גברים לנשים. כשקמה להרצות עשתה זאת בעזרת הנשים, על אף בקשת הגברים שתבוא להרצות בעזרתם. וכך הרגישו הגברים כנשים. נחדמות התחושות שבקטע, את הסיום הנובע מציניות לא אהבתי, ונזכרתי מעט בהתאלמות של רעיה: http://www.tzura.co.il/thesite/yezira.asp?codyezira=6073&code=50 [ליצירה]
- [ליצירה] --- זה אינדיבידואלי :) ואתה יכול להיות שניהם. יש גבול דק ביניהם. [ליצירה]
- [ליצירה] תגיד, שמואל אתה בסדר? חודש אלול. למרות שאתה שמואל ירושלמי, אין לך שום זכות לכתוב דברים חסרי היגיון ומוסר כאלה. [ליצירה]
- [ליצירה] --- החרוז בכוונה, אני מאמין. [ליצירה]
- [ליצירה] כשאני לוחץ על כותרת התגובה עולות כל מיני כותרות שכתבתי, אבל שום כותרת לא מתאימה לזה. כשאתה נמצא במצב מסויים ולא יכול לשנות אותו, אתה יכול להיות אופטימי ולהיות פסימי. ככה זה כשיש פקק, כשיש בגרות מחר ואין כח וכו'. ותמיד יותר טוב להיות אופטימי - כי הפסימיות סתם פוגעת. ובבחורה הזאת, למרות הכל, יש ניצנים של אופטימיות. (והערה: שתים-עשרה שנים, לא שנים-עשר.. לפעמים אנחנו צוחקים על טעויות כאלה:) [ליצירה]
- [ליצירה] --- ה'ש' בצירוף 'שבו חשפתי את הנשמה' לא מרמז לטימיון? (כי אני הבנתי שנשמתך נחשפה בטמיון) [ליצירה]
תגובות