למדני לקבוע עיתים אל הזמן
כמו אותה לטאה הלואטת לסלע
על מה שהיה וחלף ונטמן
במרחב שבין מטה ומעלה.
(בית-הכנסת בסוסיא העתיקה, ז' סיוון ה'תשס"ד)
רן *
-
"La vida es del color del que yo quiera verla..."
(החיים יהיו בצבע שבו אני ארצה לראות אותם)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אהבתי מאד נגע לי... [ליצירה]
- [ליצירה] בס'ד אולי זה לא קשור אבל זה הזכיר לי קטע משיר מאוד אהוב עליי של לאה גולדברג : "...לבל יהי יומי עליי כתמול שלשום לבל יהי עליי יומי הרגל" אם ואולי נשים יותר על מה שהיה יהיה ועכשיו אולי לעולם לא נרגיש מורגלים לחיים. מקסים. [ליצירה]
- [ליצירה] למה? (לא משנה. שאלה מוזרה, כשחושבים על זה.) למדני לתחום את העיתים, אליל הזמן כמו אותה צפרדע הקופצת מאבן לאבן בלי לפתוח שום קופסה טמונה לחלוף הלאה לשכוח את התמונה. [ליצירה]
- [ליצירה] זה ממש לאה גולדברגי. וזאת המחמאה הכי גדולה (כמעט) שאני יכולה לתת. [ליצירה]
- [ליצירה] --- אני כל-כך מאושר. וזה מקסים. אקרא שוב. אהבתי את הציפיה הנרקמת מקורי התקוות. מדוייק. [ליצירה]
- [ליצירה] --- זה לא עניין של האשמות. אתה פשוט הבאת אותם כטיעון, ואני אמרתי שאם נקודת המוצא היא כשלנו, תומכי ישיבת כל היהודים בארץ-ישראל, אז הם היו לא בסדר. בכל מקרה, בהקשר לקטע ---> אתה מממש, חי, חווה, את היהדות שלך בצורה יותר שלמה בארץ ישראל, ועוד יותר כשיש בה מדינה יהודית, ברוך ה'. [ליצירה]
- [ליצירה] --- מוזר, אני זוכר שהגבתי, אבל כנראה היא לא נשלחה. אהבתי, זה מדוייק. [ליצירה]
- [ליצירה] --- שתיקה נפעמת. [ליצירה]
- [ליצירה] היי, תודה גדולה לכם! נחמד מאוד לקרוא את כל התגובות האלה! הלוואי שכל התרגילים במתמטיקה היו פשוטים כאלה... מה זה בדיוק סדנת הכתיבה הזו? [ליצירה]
- [ליצירה] --- את היצירה ה-8,000, ברכותיי. בדיוק לפני כמה דקות קיימתי דיון על תכליתן של יצירות כאלה. כאילו, בהנחה שאת כזאת 0ואת לא), מה המטרה של הפירסום הזה? שיפור העולם? לא. [ליצירה]
- [ליצירה] --- לא מסכים כל-כך. גישה מיושנת. לפעמים שימוש בשפת רחוב בצורה מושכלת מעשיר את השפה. [ליצירה]
- [ליצירה] גם אני לא מזלזל בדעה שלך... התפילה הקיימת נכתבה לפני 2,000 שנה, היא כל-כך בירוקרטית. כאילו עוברים תהליך עם אלף אותיות קטנות וסעיפים ותת-סעיפים, שכל-כך קשה להגיע לדבר האמיתי. בטמפל בקרקוב, וואו, זאת היתה תפילה. אתה רק נכנס, כבר כולם רוקדים, שרים, כולם ביחד, יהודים, שמחים. תנועות, יחד יחד יחד יחד. דבקות. הכל מקבל משמעות אמיתית, קיימת. ואחר-כך, כן, גם צריך לשבת, *להתקבע*, לקרוא קצת מהסידור, אבל התפילה האמיתית היתה הריקודים. פעם בבית-ספר, במקום להתפלל בבית-מדרש הלכתי לשדה ליד (לא בדיוק שדה ולא בדיוק ליד, לא עקרוני), עם התפילין והכל, בלי סידור, ופשוט התפללתי. שעה שלמה. יש לי עוד כל מיני דוגמאות, אבל זהו. (אני זוכר שכתבתי בפורום שאני נגד הביורוקרטיה של התפילה, אבל לא הרחבתי. מוזר שראיתי את התגובה שלך ישר.:) [ליצירה]
- [ליצירה] --- דווקא את זה אהבתי, בהסתייגות. [ליצירה]
- [ליצירה] --- אני אוהב את התחנה המרכזית בירושלים. מקום מדהים. [ליצירה]
תגובות