26/6/01
שתי ידיים פרושות קדימה
כפות ידיים פתוחות לרווחה
זרועות מתקפלות אלי גוף
עוטפות כתפיים.
חיבוק.
גול עצמי.
באין מי אחר שיחבוק.
- - -
כמיהה. השתוקקות
לאותו שיוריד מעלי את משא
העולם,
את משא הבדידות.
[ליצירה]
יום אחד, עוד כמה שנים, תיכנסי לאינטרנט, כשהקטנה יושבת על ברכייך והגדול מביט בך מעבר לכתפך, ותראי להם איך פעם, כשאמא עוד לא פגשה את אבא, ועוד בכלל לא ידעה שיהיו לה כאלה ילדים מקסימים, היא ישבה וכתבה כאלה סיפורים יפים ונוגים על עצב, וכמיהה ותקווה.
חמודה - הוא שם, הוא מחכה לך. באמת. וזה עוד יקרה לכם. רק עוד קצת..
[ליצירה]
יפה.
הייתי מציעה, עם זאת, לשים לב לדקדוק.
"אולי הוא היה כאן שזה קרה": אם אפשר לשים את המילה "כאשר" במקום ה"ש" יש לשים "כש". אותו דבר במשפט "גם שאנחנו כאן", שאם הבנתי אותו נכון גם אמור להיות "כש".
[ליצירה]
ואתה חושב שזה מתאים ל"במשפט אחד"? זה יותר הרהור, לדעתי.
בכל מקרה, והייתי יכולה להרחיב הרבה יותר, אבל, עצם ההתבעסות שלך מבהירה את המשפט.
כי אם תחשוב על זה, הרבה דברים מבעסים אותנו, ועושים לנו מצברוח לא נעים ולא כיף, ובכלל, נורא קשה לנו בעולמנו הקט.
ואם לא היינו נבראים, אזי זה היה חוסך לנו הרבה אי נעימויות, הא?
איך אומרים, התשובה בגוף השאלה.
[ליצירה]
יפה. אהבתי את העובדה שגם בקריאה שניה ושלישית עדדין לא ברור אם את מדברת על הכישרון לכתוב, או לצייר, או אפילו להלחין, או שבאופן כללי את מדברת על הכישרון של אמן ראוי, שעושה את עבודתו נאמנה.
מה שכן, ההתעקשות שלך על חרוזים קצת הוציאה מההקשר לפעמים. אבל לא נורא. עדיין יפה.
[ליצירה]
אינגבול?
מנחם, אתה רוצה לדבר על זה?
ואגב, האנגלית בעברית הזו, מצאה חן בעיני.
העברית שבאמצע היתה קצת בעייתית ולא מובנת, אבל האנגלית משובחת היתה.
ואגב, למה לעודד אותה לקפוץ? למה שלא לעודד אותה, על מנת שהיא לא תקפוץ?
מה, לעזאזל, עובר על אנשים כאן???
כולם רוצים למות ואף אחד לא סיפר לי על זה?!
[ליצירה]
לא יודעת, קצר לי מדי, לא ממריא.
דווקא התחיל מעניין, עם הבטחה. האמצע קצת קטע אותה והסוף כבר די היה מיותר.
אולי אם היית מאריך כל חלק נזה זה היה יוצא טוב יותר.
(אין לי מושג איך מבקרים מוסיקה. סליחה.)
תגובות