נפגשנו לקפה של בוקר,
בינות לעצי הדובדבן.
לבשת את שימלתך הפרחונית,
אני לבשתי לבן.
עם ליטוף הרוח,
ליטפתי אותך גם אני
חיוכך מציץ-צחור כשלג,
כשראשך מתרפק בחזי.
לחשנו את הנצח,
ידענו עד אין סוף
יד ביד לבטח
טיילנו על החוף.
וסוף.
[ליצירה]
שי- התוכן יפה וגם הביצוע, אבל יש מילים חסרות, יש מילים שחסרות אותיות ויש כמה משפטים שחסרים במילים.
הייתי מציעה לעבור על זה פעם נוספת להגהה וליטוש...
ואני עוד מחכה לשיחה ;)
[ליצירה]
אם רק תקרא/י שוב את החלק הראשון, תבין/י שזה לא רק מחוסר תשומת לב....
לפעמים דברים מצטברים ונלחמים עליהם בלי סוף, עד שמבינים שכל שנשאר לנו זו המלחמה על קשר/רגש/חלום וכדו', ולא הדבר עצמו... ואז זה פשוט נגמר.
תודה.
[ליצירה]
תודה על התגובות, אני מרגישה שחלקן לאממש ממוענות אליי, מבחינתי הטריגר ליצירה ומה שהביא אותה לידי ביטוי היה מציאת הגופה של הילדה ובעיקר העובדה, כי איש מבני משפחתה לא דרש את גופתה לקבורה, ועם זאת, יש בשיר הזה גם מעבר למקרה העצוב והטראגי הספציפי הזה, הכאב הזה התחבר למלא מקומות אחרים, כמו שהיטיב joy לתאר.
תודה.
[ליצירה]
תודה :)
בועז- האם כל יצירה מחייבת מסר? האם לא די בתיאור, בשירה, באמירה פשוטה, גם אם לא נוקבת, על רגעים, סיטואציות, רגשות?
מה שחוק? האם תוכל להסביר?
[ליצירה]
תמיד כשקוראים שיר/קטע, כל אחד מוצא בו משמעויות משלו-שלא ברור אם מחבר היצירה התכוון לזה, אז מהיצירה המשעשעת הזו יצאתי עם תוכן אישי שכבר ציין אותו אחר כאן לפניי, היצירה הזו- בין אם אדם התכוון לכך, ובין אם לא, טומנת בחובה הרבה יותר מסתם תיאור מבדר של משחק ממכר. אדם- היטבת לנסח, לתאר ולהעלות חיוך ומחשבה, כדרכך....
תגובות