איך תופי הלב רועמים
לנוכח בואך הלילה.
איך עיני כזיק
חודרות מבעד אפילה,
כשאת יוצאת מגדרך
מדלת אמותייך,
משתנה למולי בגוונייך,
עושָה צעד אחד
ועוד צעד שני,
נושקת שפתיי
ואני מושיט ידי
לאחוז בחלום
שהופך למציאות
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
למה אני צריך!
להגיב יחידי ליצירות האתר!
ברוח סערה- אשנס מוסרותיי!
אבל בליבי -עד מתי?
אחזיק את מדור התגובות - באתר!
במתוק וגם במר!
הגולשים עצלנים!
שלא לומר -על הפנים!
לא יכתבו מאום דחוק
כי בעטם אחז השיתוק!
רק יצפו לקבל תגובה
מאת עצמי ואנוכי!
אני כמו אטלס- המחזיק העולם בידיו!
באביב וגם בסתיו!
ולעת אעלם - יעלם מדור התגובות!
ויהפך לתל חורבות!
ואז פידבקים יהיו נדירים!
לא לסיפורים ולא לשירים!
ושיח יוצרים לא יהיה בנמצא!
עורו עורו -מעצלותכם!
שנסו מותנכם ועטכם!
ובא לציון גואל וברכה
ולירושלמי תהיה מהפכה!
[ליצירה]
עזר ויצמן -מנהג יהודי הוא שאין לדבר סרה במתים, אמנם כלכל אדם היו לו מגרעות, אבל אני מתמקד בטוב שבו -מצווה ו מסורת ביקור פצועי צה"ל,משפחות חללי צה"ל וקרבנות הטרור, הוא התחיל את המסורת הזו,
לא היה פצוע אחד שלא ביקר במהלך כהונתו, באסון המסוקים בשנת 98 כמדומני הוא פקד את כל אחת מע"ג המשפחות של הנספים
אלו דברים שאין להם שיעור:
הפאה, והבכורים, והראיון,
וגמילות חסדים, ותלמוד תורה.
אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה,
והקרן קיימת לו לעולם הבא:
כיבוד אב ואם,
וגמילות חסדים,
והבאת שלום בין אדם לחבירו;
ותלמוד תורה כנגד כולם.
תגובות