קדושה, שגב, עומדת אני אל מול המוות ורואה את מעשי ה', את הכאב, את הצער , את הדממה והאובדן, את החסר, את הבור שנפער, והשיש המונח, ומול כל זה עולה האמונה עולה ממעמקים, חובקת ומרגיעה מנחמת ודואגת, הרגעי, הכל לטובה !!! גם השכול, גם המוות. אך פוקעת זעקה: היא רק ילדה !! רק בת שש!! וכבר לחדול?! כל כך חיכתה כל כך רצתה וכך בהתחלה הכל נקטע, נעצר, נגמר??? והד האמונה מתוכי עולה: כלום לא נעצר או נגמר!! יש המשך, וההמשך הוא את !! תיישמי את מה שהיא רצתה תחיי!! תשמחי תמיד! בדיוק כמוה! תאהבי תעשי אל תנוחי לרגע! תביני את כוחו של האדם... אין לו כח!! את כל כוחותיו הוא מקבל מ-ה' וכש-ה' מחליט לקחת את כוחו האדם חוזר אל מקורו ונשמתו חיה נצח!! יש המשך!! ממשיכה האמונה, אל תבכי! אל תפלי! זו לא סיבה! להפך ! קומי היתחזקי!! יש לך כח להתמודד! תאהבי!! וכך סיימה את דברה האמונה ואני ... נשארתי לבד..