מתוך בקע צוקה
צמח ישועה רבה
כמו ניצן מגדם שורש
אשר נגדע באיבו
והוא עולה מעלה
כלפי רקיע תכלת
כמו עם העולה
מתוך אלפי אלפיו
הוא צועק בקול גדול
ועמו כל דורותיו
אבות ואמהות
אני כאן
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
חיים נוי, סתיו לשם וקיפי - תודה על התגובות :-)
קיפי -
המכתב היה מכריסטיאן, בחור גרמני כבן 21.
אחד מתחביביי היה חברים לעט, רכשתי חברים לעט ברחבי העולם, סייג אחד היה לי - לא חברים מגרמניה -בשל זיכרון השואה.
בכל אופן - השם שלי רץ במאגרי השמות של החברים לעט וכך הגיעו אליי מכתבים מכל העולם.
אחד מהם היה של כריסטיאן. ברך כלל התעלמתי ממכתבים גרמניים. אך הפעם עניתי לו שהשם, הזיכרון והמשא של השואה אינם מאפשרים לי להתכתב עם גרמני.
הוא כתב את מכתב התשובה המאוד מרשים. דבר שמעט ריגש אותי והניע אותי להתכתב עמו תקופה מסויימת.
[ליצירה]
ועכשיו ניתוח לעניין
התייחסות למבנה השיר:
הזרימה של השיר טובה, חוץ מהבית האחרון, שם המשפט האחרון קצת מפריע לדעתי למצלול.
מבחינת קומפוזיציה:
אתה פותח בקולות המרד הבוקעים מן השיכונים ואז בבית השני אנו נתקלים בכלים המייצרים לכאורה בצורה סמלית את קולות המרד: פטיש ומגל.
הבית השלישי פותח בקריאה: לאחוז ולא בנשק, אלא בכלי הייצור, כמו שאומר הנביא "וכיתתו חרבותם לאיתים חרב למזמרות" מעין משהו אוטופי.
בבית האחרון יש האנשה של איתני הטבע המזדהים לכאורה עם המאבק או משפיעים מהודם על מנת לעודד את המאבק:
"לאור החמה, אל תת לכם שקוע"
ואז בעקבות המאבק (ומסתבר שהצליח לפי השיר)
"עמוד השחר של התקווה יבהר"
תגובות