ישנם רגעים
בהם אני פשוט
נשרף
מרוב אהבה.
ומאידך ישנם רגעים
בהם אהבה זו הולכת ונכבית,
הולכת ומתכלה
עד אשר חוזר אני לחיות את חיי הרגילים
חיי המשעממים והנורמאליים
כאחד האנשים, כאחד האדם.
[ליצירה]
תגובה
לפעמים הניגודים
השינוי הקיצוני הזה
הוא מה שגומר אותנו
כי אדם שיש לו הכל ופתאום הכל מתכלה
הוא חש ריק מטורף.
לכן צריך להאיחז בדבר שאינו בר חלוף...
[ליצירה]
[ליצירה]
סליחה, מה זה צריך להיות?
לא פרסמת את זה כבר פעם??? ושוב, (אומרים לך ואתה לא לומד!) "עשרה"=זכר, "עשר"=נקבה. וכל הנקבות=מכות! (סתאאאאם, פמיניסטיות, ממש לא התכוונתי...). לכן- לא 'עשרת' המכות, כי אם 'עשר' המכות. קאפיש?
[ליצירה]
בעקבות תגובתך...
כן, גם אני חושב שזו יצירה ממש יפה! כנראה מדברת על הלוט שבכל דור ודור, ובכל סדום וסדום... רק (מה לעשות, בעניני עברית, אני מוכרח להיות יקה, ולא יעזור שום-דבר!), בבית השני בשורה השלישית: " שמא בשמיים יחשבו בטעות"! אסור להביט לאחור ש-מ-א בשמיים יחשבו בטעות!... ושוב אני שואל: איפה 'המילון' כשצריכים אותו???
[ליצירה]
אוי למה, בשביל-מה?
למה לעשות כל-כך רע על הנשמה, למה?
[ליצירה]
[ליצירה]
כנראה ש-
באמת לא הבנתי... לאחר שראיתי את התגובות האחרות, ובמיוחד את זו של נפש ממללא עצמו, הבנתי ש"נפלתי בפח"... אך שוב, אין זה עומד בסתירה לטענתי: ההומוסקסואליות היא נושא כאוב, וצריך לתת עליה את כל תשומת-הלב, גם אם רוב-רובו של הציבור הדתי- אינו כזה. שוב שבוע-טוב לכם, הראל.
[ליצירה]
רגע,
עוד אף-אחד לא הגיב לזה??? בושה וחרפה!!! אני חושב שזה ממש גאוני! נכון, אמנם בשיר אומרת המשוררת: "ופשוטים הדברים וחיים..." ועוד יותר מזה:
"ו-מ-ו-ת-ר ב-ם ל-נ-ג-ו-ע !" האם אמנם פשוטים כה הדברים? מסתבר שלא... כי הם נמצאים מאחורי סורגים כלשהם... סורגים אבסטרקטיים, אבל סורגים... והשאלה הפותחת את השיר: "האמנם עוד יבואו ימים"- לוטה (עדיין) בערפל...
תגובות