[ליצירה]
כתוב טוב
אבל.. לא'דע.. הרגשתי כאילו אין לו 'סיום'... צריך איזה גראנד פינאלה לדבר כזה גדול ומרשים, וההרגשה שלי (שוב, הרגשה, יתכן שזה סתם תלוי בכלום ועומד על שומדבר) אומרת שצריך משהו יותר מזה.
[ליצירה]
תודה למגיבים
חתלתול - האמת היא שהסיפור נכתב בדיוק מסיבות הפוכות... :-)
חשבתי לעצמי "למה אף אחד לא מבקש ב'מציאות' אין-סוף משאלות כמו כל ילד ממוצע?"
משם הסיפור המשיך.
אלדד - התקפת הג'ינים הזו אינה כל כך התקפה - את הסיפור עם יקותיאל (שעדיין לא מוצא חן בעיני, אגב) כתבתי בסביבות ראש השנה.
כוכב - אתה צודק. יתכן שזו משאלה כפולה.
מצד שני - יתכן שלא (כי זה תיאור מציאות אחת גדולה), ושנינו לא קיבלנו בנושא הזה הרצאה של עשרים דקות מג'יני... :-)
[ליצירה]
בקשה מטומטמת..
ועדיין - אפשר סוף אחר?
בלי קשר לבעיות גזע\דת\מין... - פשוט.. לוממש הבנתיותו ולוממש אהבתיותו...
עד הסוף? מעולה, פשוט עונג אמיתי..
מהקטע של "ונעשה אהבה" (קטע מעצבן שצועק 'אני מודרני, אני מתחיל משפט ב "ו"')? לואהבתי
[ליצירה]
חביב פלוס :-)
כמובן, גם אני חושב שצריך לשנות 'ארוך' ל"נשק ארוך" וכו'.. (זה גם יסביר וגם יוריד את הגרשיים המציקים האלה מכל המקומות...)
אגב, מי מתנדב לעשות קטע צבאי על חנוכה? :-) (זה מה שחשבתי בהתחלה שאני עומד לקרוא, משום מה..)
הצעה לרעיון אפשרי :
ראינו את ה'כבד' מתקרב אלינו, שלושת חיילי האוייב שעל גבי ה'כבד' נראו מאושרים מעוצמת הנשק שלהם ועמדו לתת פקודה דמוי 'דרוס את החי"ר שעל היעד', אלא שאז פרץ סרן אלעזר חשמונא והסתער לבדו על הכבד....
[ליצירה]
סיפור טוב, בהחלט.
רק... השאלה היא (אם נתמקד בתוכן ונכין את הפייזרים למצב 'פלסף') האם אחד כזה באמת נקרא 'מאמין לא כופר וכו''...
טוב, נקודה למחשבה...
אה, ואז ראיתי ש'אני זה אני' כבר כתב את זה..
נו טוף.
[ליצירה]
נגה...
לא היתה כאן שום מטרה של התכתבות...
בעיקרון השיר הזה בכלל התחיל כשמישהי הציעה לי לכתוב שיר על כדור צונח.. - שיר שאוטומטית העלה לי כדור פורח (מסיבות די ברורות, נכון?) וממילא לא זעק לשיר שמח של היי הו היי הו :-)
זה הכל.
תגובות