עם כל הכבוד למרפי, הוא קצת עיוות.
צ"ל: חייך, מחר יהיה רע יותר - חייך, מחר יהיה טוב יותר (וחוזר חלילה).
{כלומר, כשטוב לך תדע תמיד שעוד יהיה רע, כשרע לך תדע תמיד שעוד יהיה טוב. ככה יקל לך לעבור את הכל ולשמוח}
[ליצירה]
עם כל הכבוד למרפי, הוא קצת עיוות.
צ"ל: חייך, מחר יהיה רע יותר - חייך, מחר יהיה טוב יותר (וחוזר חלילה).
{כלומר, כשטוב לך תדע תמיד שעוד יהיה רע, כשרע לך תדע תמיד שעוד יהיה טוב. ככה יקל לך לעבור את הכל ולשמוח}
[ליצירה]
'סתכל על זה בצורה הזו...
אם היא לא היתה אומרת את זה, היית מסיים את הסיפור בסגנון "את השיחה היא סיימה באנחה על חיי האהבה העלובים שלה ועל כך שלא מצאה את החצי שלה, דבר שעדיין לא נתן לי את האומץ לפנות אליה, לאחר כחצי שעה\ארבעים דקות האוטובוס הגיע לתחנתו, מנסה לענות אותי בכל מילי-שניה מהדרך וכך למרבה הבושה, הכאב ועוד רגשות כואבים שאפילו לא ידעתי שקיימים בלב האדם, ראיתי אותה יורדת בתחנה ופוסעת לה הרחק."
טוב.. לא השקעתי מיודעמה אבל העיקרון הובן, נכון?
בקיצר, c'est la vie.
אה.. וסיפור יפה :-)
[ליצירה]
ואיי!
זה הזכיר לי סיפור של אסתר שטרן על ילדה בת 10, מומלץ. (לא, זה לא סרט.. בינתיים.)
ואני חושב כמו הגישה השניה של החתלתול - עדיף להשאיר אותו כך ולא להמיר עוצמה באורך.
[ליצירה]
נו באמת...
בתור יצירה בין שניכם זה אחלה של דבר, ואפילו חמוד מאד.
אבל כיצירה שמועלית לאינטרנט לאתר יצירה... לא'דע... - נשמע לי יותר מדי כמו "אבא שלי הוא הכי בעולם, אבא שלי הוא יותר מכולם" (כלומר - שיר פשוט מדי שאלמלא התוכן שלו, הוא היה נשמע בדיוק כשיר ילדים)
[ליצירה]
אסתר וקצתחרת
אז מה שנעלם זה האנשים ששמים לב שיש הרבה אנשים ששמים לב למה שנעלם?
אה, ותמונה יפה. יפה מאד.
הזכירה לי את שלולית החורף בנתניה - נוסטלגיה שנעלמת כל שנה, וחוזרת (ומקווה שבע"ה תמשיך לחזור) כל שנה.
תגובות