כשנלחמים בכימיה
בין אנשים
יש לאטום הכל, לא להשאיר פתח לאוויר
לא להיות רגישים
יש לחבוש מסכות
של שחור
לחבר את המסנן
ולנשום אויר
קר.
מנוכר.
אסור, אסור להפגע מדבר
ואם נפגעים -
אסור לבכות.
יש להזריק בכוח חומר מייבש
דמעות
מישי אחרת
-
סתם אחת.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ו..... אפשר גם במקום להלחם להיות שמחים אף אחד לא עומד מול זה... אבל ממש יפה... [ליצירה]
- [ליצירה] ממש ממש יפה אהבתי מאוד מאוד מאוד [ליצירה]
- [ליצירה] ... ממש ממש אהבתי. גם את הכתיבה, אבל בעיקר את הנשמה (:. [ליצירה]
- [ליצירה] מיש, כמו תמיד, אהבתי. חבל שלא ראיתי את זה שלשום, זה היה כ"כ במקום.. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי אבל זה ממש עצוב. שלפעמים צריך להלחם. עצוב- אבל יפה. למה "אבל" בעצם. הדברים הכי יפים הם העצובים, לא? [ליצירה]
- [ליצירה] יו! איזה יופי!!! (האמת, זה יפה עד כדי מזעזע... שימוש שחור במסכות אב"כ...) ביטוי מוצלח ושונה לדברים האלה בתוך הקרטונים שאנחנו חייבים להצמד ולהתיידד איתם... (למרות שעם שלי אני ברוגז... ניסיתי! באמת ניסיתי!! אבל היא לא רוצה להיות ידידה שלי..) מעניין, אולי אפשר להוסיף גם את החלק הכי חשוב במסכה... הקשית הזו....:-) [ליצירה]
- [ליצירה] מצטרפת ברכות שיר יפה ואמיתי [ליצירה]
- [ליצירה] דיתיייייי תודה שאמרת לי. בהחלט מקסים. סו. [ליצירה]
- [ליצירה] *** רעיון נפלא!:) ועוד איכשהו נכנס לנו ככה למציאות.. (תרתי משמע) ירח אוהב!:) [ליצירה]
- [ליצירה] מישיייייייייי מקסיייייייייייייייייייייייייייים. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה דיון מרתק. הה. כמה כיף להקפיץ דברים ממעמקי תהום הנשיה. דיון חביב היה פה על אודות המתמטיקה והשנאה, איך פספסתי. אין ספק שלמתמטיקה צריך דמיון. ולא רק בציור ויקטורים (אני עושה אותם עם ראש מחייך וזנב מסולסל). אצלי המחברות בכל המקצועות מלאות ציורים, שרבוטים וקשקושים למיניהם. במחברת מתמטיקה יש לי ציורי טבע דומם, במחברת תנ"ך יש לי טיוטא של איזה שיר ובמחברת גמרא יש לי סרטוט של טנגנס עם ניסוח כללי של מיקום האסימפטוטות שלו. בכל שיעור נחמד לעסוק בנושא שאינו נושא השיעור. [ליצירה]
- [ליצירה] סופיתי ב"ה אשה נעלה מלשון עליונות, נעלה נעלה, כלומר נעלה (לבשה) את הנעל שלה, ואז נעלה מלשון מנעול את הדלת בפני בעלה. זה קל. ועכשיו תחביר: אשה - נושא, נעלה1 - לוואי, נעלה2 - נשוא, נעלה3 - מושא (ישיר, אבל לבגרות לא צריך לדעת אם ישיר או עדיף), נעלה4 - זה כבר התחלהשל חלק ב' חסר במשפט המאוחה שלנו. כלומר, אין נושא בחלק ב' של המשפט. נעלה4 הוא נשוא, את הדלת - מושא (שוב ישיר), בפני בעלה... המממממממ... זה צריך להיות או מושא או תיאור ע"פ בדיקתי. נלך על תיאור, מה שיהיה. נו, כמה נקו-דוט? [ליצירה]
- [ליצירה] איזה מתוקון חמודי! :)) תמשיכי לצלם חתולים, ישר כוחך. [ליצירה]
- [ליצירה] וואוו זה ממש מקסים ורגיש. ואני לא יכולה שלא להזכר - http://www.tzura.co.il/thesite/yezira.asp?codyezira=3635&code=464 [ליצירה]
- [ליצירה] שלום! ברוכה הבאה רבקה! איזה יופי שאת פה, ואיזה יופי של שיר. יהי רצון שתפרי ותנבעי ותביעי את נביעותיך ב*צורה* כלשהי, כדי שגם אנחנו נהנה. [ליצירה]
- [ליצירה] יש תוכנות שעושות מעין ניקוי-רעש כליל. למשל הACDSEE שלי נוהג לעשות זאת, אם אני מבקשת ממנו. אבל הוא קצת כבד, והמשקל שלו לא משתלם. עדיף אם כבר להשתמש בתוכנה משוכללת יותר. ואם את מצלמת בדיגיטלית, תכווני את ההגדרות שלה מראש לרזולוציה נמוכה כדי שתוכלי להכניס לאתר. ואם את רוצה שתהיה לך התמונה הזו גם ברזולוציה גבוהה - תכווני לרזולוציה גבוהה, תצלמי, תכווני לנמוכה, ותצלמי שוב את אותו דבר. טוב, נראה לי שהתמקדתי יותר מדי בעניינים חומריים וטכניים והשארתי את כלל האומה קצת בחושך.. מסכימה עם המסר, וטוב שהסברת, כי לפני שקראתי את ההסבר הייתי יכולה לפרש את זה בדיוק להפך. [ליצירה]
- [ליצירה] הממ, ב"ה לא נותר לי אלא להסכים עם אדם - "אז כנראה שגם הוא בעצמו איפשהו דוס ספקן." אין ספק, משפט הראוי לציון. ויש לי שתי יצירות חשובות להפנות אליהן, שאם עוד לא קראתם אותן, אתם פשוט חייבים. א. כתבת "גאל ישראל ושתיקה". העתקה כמעט מושלמת של "גאל ישראל ושקט. כי כעת אוכל להתפלל" מתוך ריצת בוקר של מויש (יצירה ששווה לקרוא) http://www.tzura.co.il/thesite/yezira.asp?codyezira=4689&code=433 ב. כל העניין הזה ממש ממש דורש לקרוא את "ספקות" של החתלתול. זה כ"כ מתאים, ובכלל, זאת יצירה שכדאי מאוד לקרוא, כמו שאר יצירותיו. אז הנה: http://www.tzura.co.il/thesite/yezira.asp?codyezira=415&code=122 [ליצירה]
- [ליצירה] כמו שכבר אמרתי: חזק, עמוק, מטורף ושרוט. לאו דווקא בסדר הזה. ויש לי השגות על עניין האפילפסיה כאמור, ואף על עניין המעברים מגוף שלישי לראשון וראשון לשלישי. אם כי זה לא עד כדי כך נורא. [ליצירה]
- [ליצירה] אופס! הודעתי לי נפלטה לפני סיום הכנתה ואף לפני התחלתה אבוי, האצבע נשמטה! נלחץ לי אנטר, המקש בלי שום בושה, ללא חשש.. וכך הבעיה פתורה והתשובה היא כה ברורה: את כפילותה של רו נזנח ואת הודעתי אשלח. תשעים ותשעה היא תהא ומיד יגיב אורו, ולא ישתהה. ולשאלתה הקטנה של הרו: איכול הוא שריפה, בעירה. כך כתוב במילון. כך אמרו באבן שושן הגדול, הנורא! [ליצירה]
- [ליצירה] ואולי ב"ה דווקא הזרימה תמיד זורמת למטה? אולי לא טוב להגרר אחרי כח המשיכה? דווקא הפריצ גבולות שיש בך היא סוג של שליטה עצמית, של יכולת להתרומם מעל המשיכה כלפי מטה, להמריא מדי פעם. [ליצירה]
תגובות