בדרכי.
אֵלֵךְ בְּדָרְכִּי
בָּשְׁבִילִים, בָּשָֹדוֹת,
אֵלֵךְ אֶל עָצְמִי
עָל אֲבָנִים מְחֲכּוֹת,
אֵלֶךְ בְּמָקְלִי
אֱחְצֶה נַהֲרוֹת,
אֵלֵךְ וְאֲקְשִיב
לְבָטִים וּתְפִילוֹת,
אִלִךְ אַף עַל פִּי
שֶיֵנְשְבוּ רוּחוֹת.
יוֹסֵף המאסֵף
-
וילד זר הולך ותר, כמו שאול,
את עקבותיו של אב ושל אלול,
ובעמום הוא מחפש את הצלול.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יפה מאד -:) [ליצירה]
- [ליצירה] יפה "......ואמות ואוסיף ללכת" עם שירי דרך צריך במיוחד להזהר שלא להופכם לקיטש אתה כותב אותם פשוט ונהדר ישר כח [ליצירה]
- [ליצירה] תודה רבה לשניכם, שימחתם אותי מאוד, ואני לוקח מה שאמרת, הפרפור, לצומת ליבי. יוסף. [ליצירה]
- [ליצירה] לעולם לא לחדול היי פרפור חמודית, מעניין שבחרת בשורה האחרונה של "ענבלים" (אלתרמן) לתאר את עצמת שירו של יוסף. בעיני השורה הקודמת לה, מבטאת היטב את הליכתו של יוסף, אל עצמו, בדרכו שלו. יש כאן מרחבים כמו בשיר שהזכרת, ולכל אורך השיר של יוסף, הוא לא חדל להביט בשבילי החיים, בשדות, באבנים (שהן כנראה מייצגות משימות בחיים), הוא לא חדל לנשום לבטים ותפילות, והוא חי. כל כך חי. לא תמיד פשוט לחיות למען... לפעמים יותר קל למות למען, וזו הגדוּלה בשיר הפשוט הזה לכאורה, שהוא מתאמץ לחיות, להתחדש, להתרענן (כמו ערשׂנו רעננה:) לא לקבל את שבילי החיים כמובנים מאליהם, גם אם זה אומר אֵלֶךְ בְּמָקְלִי, כלומר, מַשהו להשען עליו, גם אם יש צורך בתמיכה במהלך המסלול, הוא לא מתכחש לכך, ועם זאת - אֵלֵךְ בְּדָרְכִּי. שיר שהוא שיעור. והנה המקור שהביאה 'פרפור': עִנְבָּלִים בַּמִּרְעֶה וּשְׁרִיקוֹת וְשָׂדֶה בַּזָּהָב עַד עֶרֶב. דּוּמִיַּת בְּאֵרוֹת יְרֻקּוֹת, מֶרְחָבִים שֶׁלִי וָדֶרֶךְ. הָעֵצִים שֶׁעָלוּ מִן הַטַּל, נוֹצְצִים כִּזְכוּכִית וּמַתֶּכֶת. לְהַבִּיט לֹא אֶחְדַּל וְלִנְשֹׁם לֹא אֶחְדַּל וְאָמוּת וְאוֹסִיף לָלֶכֶת. ('ענבלים' או בַּדֶּרֶךְ הַגְּדוֹלָה / נתן אלתרמן) אני מרגישה ש ~ השיחים העולים מן הכּנרת סוגדים לסודות המים... מרחבי ערב כּנרת~~ [ליצירה]
- [ליצירה] כנרת את ממש מקסימונת בתגובותייך, שימחת אותי מאוד, ולוואי ובחורף זה תמלאי עד גדותייך מים זכים וצלולים... ;) [ליצירה]
- [ליצירה] ארוכה הדרך אל עצמך :-) אהבתי מאוד [ליצירה]
- [ליצירה] תודה רבה לשניכם, שימחתם אותי מאוד, ואני לוקח מה שאמרת, הפרפור, לצומת ליבי. יוסף. [ליצירה]
- [ליצירה] משה אהרן הנכבד ראשית כל רצוני להדגיש הדברים שאומר אינם נאמרים באופן אישי אלא ויכוח ענייני לגופם של דברים. מתגובותיך ניתן להבין את השורש של גישתך, אתה אינך מוצא לנכון להתחשב באף אחד שדיבר וחשב על הנושאים הללו לפניך. ותקן אותי אם אני טועה, אולם כאשר אתה כותב כי רש"י הרמב"ן רבנו בחיי אור החיים כולם 'אונסים את הכתוב', פוחדים לומר את האמת, מטייחים ושובים אותנו בשבי דעות לא נכונות, סלח לי אבל זה הרושם שמתקבל. לדבריך אנו בדור הגאולה יכולים להשתחרר מכבליהם של גדולי ישראל שאנסו אותנו בחשכת הגלות בטיוח האמת והסתרתה, כביכול. אולם ממה שאני ראיתי, כאשר חז"ל או הפרשנים רצו לומר על מישהו שטעה או שחטא הם לא פחדו ולא חששו לומר כן. אפשר לסקור את הדברים לאורך הש"ס והמדרשים אבל אביא מספר דוגמאות בלבד כדי לאשש את דברי: א. על יעקב "כי מששת את כל כלי מה מצאת מכל כלי ביתך, אמר הקב"ה ליעקב חייך בלשון הזאת שהוכחת את חמיך, בו בלשון אוכיח את בניך, הדא הוא דכתיב כה אמר ה' מה מצאו אבותיכם בי עול" (תנחומא בובר במדבר פרק לג, א). ב. על יוסף "ויהי אחר הדברים האלה. אחר הרהורי דברים, מה הרהור יוסף, אמר כשהייתי בבית אבא היה אבא רואה אי זה מנה יפה שהיתה שם, והיה נותנה לי, והיו אחי נותנים בי עין רעה, עכשיו אני ברווחה. אמר לו הקב"ה חייך שאני מגרה בך את הדוב" (לקח טוב בראשית לט,ז). ג. וכן "ויאמר יוסף לשר המשקים כי אם זכרתני, והזכרתני אמר הקב"ה חייך שתעשה עוד בבית האסורין ב' שנים שנאמר ויהי מקץ שנתיים ימים". ד. על ראובן נחלקו הדעות בחטאו אבל לדעת ר' יהושע בגמרא אכן חטא ראובן כפשוטו (שבת נה,ב). ה. על משה "ויאמר משה אל ה' בי ה' לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשום גם מאז דברך, הרי ששה ימים ויומא דהוה קאים בגויה הרי שבעה ימים, ובסוף אמר להקב"ה שלח נא ביד תשלח, אמר לו הקב"ה חייך שאני צוררה לך בכנפיך, ומתי פרע לו הקב"ה רבי ברכיה ורבי חלבו ורבי לוי, חד אמר כל שבעת ימי המלואים היה משמש בכהונה גדולה סבור שהיא שלו ובסוף נאמר לו אינה שלך של אהרן אחיך הוא שנאמר, ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן, רבי חלבו אמר כל שבעת ימי אדר היה משה מפייס ומתחנן לפני הקב"ה שיכנס לארץ ובסוף אמר לו (דברים ג) כי לא תעבור את הירדן הזה" (שיר השירים רבה פרשה א, ג). ו. "רב אמר: קיבל דוד לשון הרע... אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שאמר דוד למפיבשת אתה וציבא תחלקו את השדה יצתה בת קול ואמרה לו: רחבעם וירבעם יחלקו את המלוכה. אמר רב יהודה אמר רב: אילמלי לא קיבל דוד לשון הרע לא נחלקה מלכות בית דוד, ולא עבדו ישראל עבודה זרה, ולא גלינו מארצנו" (שבת נו, א-ב). ז. "אמר רב יהודה אמר שמואל: בשעה שנשא שלמה את בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים, ועלה בו שירטון, ועליו נבנה כרך גדול של רומי" (שם). ח. "שיש צדיקים שנתגאו בדבר מצוה והתיש הקב"ה את כחן, את מוצא שאמר דוד 'זמירות היו לי חקיך', לומר שקלות ורגילות כזמירות, אמר לו הקב"ה חייך שסופך לטעות בדבר שהתינוקות קורין, כשהעלה את הארון טעה ונתנו על העגלה שנאמר 'וירכיבו את ארון האלהים על עגלה חדשה', תלה הארון עצמו באויר ונשמטו הפרות מתחתיו קרב עזא לסמכו, 'ויכהו שם האלהים על השל' מפני ששגגת תלמוד עולה זדון, 'ויחר לדוד על אשר פרץ ה' פרץ בעזא' אמר לו הקדוש ברוך הוא ולא אמרת זמירות היו לי חקיך ולא למדת?! 'ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו' (במדבר רבה פרשה כא). ט. הרמב"ן הידוע בתחילת פרשת לך לך "ודע כי אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה שהביא אשתו הצדקת במכשול עון מפני פחדו פן יהרגוהו, והיה לו לבטוח בשם שיציל אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו, כי יש באלהים כח לעזור ולהציל. גם יציאתו מן הארץ, שנצטווה עליה בתחילה, מפני הרעב, עון אשר חטא, כי האלהים ברעב יפדנו ממות. ועל המעשה הזה נגזר על זרעו הגלות בארץ מצרים ביד פרעה. במקום המשפט שמה הרשע והחטא (בראשית יב). אלו מקצת מהדברים שאספתי וישנם עוד רבים שלא הבאתי. מכל מקום לאור הדברים אינני יודע על מה כבודו מסתמך כשהוא אומר שחז"ל פחדו לחשוף, כביכול, את חטאם של אישי התנ"ך - גדולי ישראל. ומכאן אני למד שאם הרמב"ן או כל פרשן אחר, ובטח חז"ל, היו מאמינים שחטא אהרן הם לא היו 'מפחדים' או חוששים לומר זאת. אולם אני רוצה להבהיר את דברי, אני לא אומר שלא ניתן לומר דברים נוקבים וקשים, ואני לא אומר שלא ניתן לומר ביקורת. וכמובן אינני אומר שגדולי ישראל אינם יכולים לטעות ואם הכתוב מבקר אזי יש להתעמק בכתוב ללא מורא. אבל קודם שאומרים דברים ובודאי לפני שמחליטים לפרסם אותם. יש להתחשב, לדעתי, בכמה גורמים: א. ללמוד את דברי חז"ל והפרשנים בעומק ולהבין מדוע הם לא אמרו את מה שאתה חושב שהיה צריך לומר. ב. בנוסף להוכיח את דבריך מהכתובים מעל לכל ספק ולא להיתלות בשברי מילים ושברי רעיונות בבחינת הררים התלויים בשערה. ג. גם אחרי כל העיון יש לשקול את המילים בזהירות הראויה ולהעמיד לנגד עיננו את המשנה באבות "אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו ונמצא שם שמים מתחלל". לדעתי בשיר שכבודו כתב לא התקיימו הדברים הללו שכתבתי ותקן אותי אם אני טועה. [הערה נוספת בסוגריים, אמירות כמו 'אני חדשן ופתוח ומכוון לאמיתה של תורה מה שלא עשו כל גדולי ישראל שלפני', או 'האמת שלכם גם תשתנה ותותאם לאמת שאני מאמין בה', אלו אמירות שיש בהם ריח לא טוב אפילו קצת יוהרא]. לסיום אני מקווה שהמחלוקת ביננו תהיה לשם שמים כמחלוקת בית שמאי ובית הלל, עליה נאמר 'והאמת והשלום אהבו'. [ליצירה]
- [ליצירה] יפיפה בעיני... [ליצירה]
- [ליצירה] הסתיו... יש בו איזה משהו מיוחד, רוח וריחות אדמה ועלים נושרים... יצירה יפה. וכנרת הנה לך השיר של ר' יהודה הלוי: עַבְדֵי זְמָן עַבְדֵי עֲבָדִים הֵם – עֶבֶד ה' הוּא לְבַד חָפְשִׁי עַל כֵּן בְבַקֵּשׁ כָּל-אֱנוֹשׁ חֶלְקוֹ 'חֶלְקִי ה'' אָמְרָה נַפְשִׁי. [ליצירה]
- [ליצירה] הגזמת! אני מוכרח להצטרף לחולקים עליך. עם כל הכבוד יש הבדל בין לומר שאהרן טעה ברמה כזו או אחרת ובין לומר שבניגוד למשה 'איש האלוקים' אהרן הוא 'איש העושה אלוקים', ועוד לומר שיש כאן להט של 'ערווה' ח"ו. לדעתי, יש כאן חוסר הבנה, הקטנת גדולי התנ"ך לתפיסות הנמוכות שלנו, ואולי אפילו גילוי פנים בתורה שלא כהלכה. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה וחן חן לכל המגיבים והמגיבות המתוקים מדבש. חנוכה שמח לכולם. יוסף. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד ומיוחד, אהבתי מאוד את הסוף... [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד! [ליצירה]
- [ליצירה] ואו כנרת לא יכולתי לצפות לקבלת פנים יותר מרווה מזו שנתת לי, תודה רבה. את יודעת גם בחיי האדם יש עונות, לפעמים אביב ולפעמים... סתיו ;) (אגב, גם בלילה יש טל, והרבה, ניסית פעם לשבת על הדשא בערבים טלולים... ;) תודה על התגובה. יוסף. [ליצירה]
- [ליצירה] שני דברים: א. הגשם מחכה ועוד איך לתפילה, אולי לא רק לתפילה, אבל בהחלט גם לתפילה כך לימדונו חז"ל(הנחרצות הזו 'הגשם לא מחכה לתפילה' מנין? וכי במקום רבש"ע אתה?). ב. ודאי צריך תיקון בנושא הצדק החברתי, אבל אינני בטוח שהתנהגות על פי סוציאליזים קיצוני ישיג את התוצאה הרצויה (וכבר היינו בסרט הזה ראה רוסיה הקומוניסטית...), הפתרון לפערים בחברה הוא לא כל כך פשטני לצערנו. [ליצירה]
תגובות