שיר של לאה גולדברג, שנתקלתי בו עכשיו, בשיטוטיי בספר שיריה.. כמה הרבה אפשר להגיד בכל כך מעט..
אין לך זכות חנינה בעולם.
הכל הוכרע.
חלומותייך טובעים בים
ואת אומרת שירה.
[ליצירה]
...
הבית האחרון הכי טוב. (ודווקא בגלל שאין בו שיבוצים משיר השירים).
מבחינה סגנונית זה, בעיני, אחד הפחות טובים שלך.
אבל יש שירים שזה ממש לא חשוב. ממש אפשר לשמוע את הזעקה שמסתיימת בקול ענות חלושה, בקול דממה דקה ומהוסה ומפוחדת.
כל משבריך וגליך עלי עברו ואף על פי כן.
[ליצירה]
...
או..
זה לא אישי או משהו, כן?
אבל לא עושים מחוות לקישון.
קישון זה קישון ומוטב לו שיניחוהו על משכבו בשלום.
לא יודעת, זה כמו שמישהו יכתוב "מחווה למוצארט" עם מנגינה שמשתמשת בכל האלמנטים המוכרים שלו, אבל זה פשוט לא מוצארט. [נו, אל תכעסו על ההשוואה, אני יודעת שקישון זה לא מוצארט].
אתה כותב נחמד מאוד- כדאי לנסות בסגנון משל עצמך.
[ליצירה]
...
אדם חושב שדרכו היא הנכונה ביותר, אחרת לא היה צועד בה (אלא אם כן הוא במצב של חוסר ישרוּת פנימית..).
אבל זה לא סותר את העובדה שאדם יכול להיות מודע לכך שדרכו, אף שהיא הנכונה ביותר לדעתו, לא מושלמת. ואפשר ורצוי לקחת דברים מדרכים אחרות.
תגובות