ואני, בעת שתקע קול השופר
מתוך הקלרינט- נרעדתי.
כאשר אבדתי- עבדתי.
בשלהוב הניגון,
בהתעלות הריקוד
בכיווצי התפילה
בריכוז הלימוד.
כל חיי
צורבת בתוכי את השילוב הזה,
והוא כמשא העול וכשמחת המתנה---
אותיות אש שחורה
על גבי קלף של אש לבנה.
אוי ואבוי לי, מה זה פה?
בהתחשב בעובדה שאני לא זוכר שום דבר מלפני גיל 16 ואפילו 18 כבר די מאובק, החלטתי שאת משקרת.
לא כותבים ככה, לא חושבים ככה, לא מלאים ככה ולא חכמים ככה לפני עשרים ומשהו. נקודה.
:)
אלול מתבייש בשם כל המזדקנים שנזכרו פתאום לכתוב.
[ליצירה]
אוי ואבוי לי, מה זה פה?
בהתחשב בעובדה שאני לא זוכר שום דבר מלפני גיל 16 ואפילו 18 כבר די מאובק, החלטתי שאת משקרת.
לא כותבים ככה, לא חושבים ככה, לא מלאים ככה ולא חכמים ככה לפני עשרים ומשהו. נקודה.
:)
אלול מתבייש בשם כל המזדקנים שנזכרו פתאום לכתוב.
[ליצירה]
..
ברור שאסור לשאול עד מתי.
זה כמו לשאול אם כואבת לך עצם הפז"ם, או אם אתה עייף. אה, וגם "כמה עוד".
(מכירה את השיר "עד מתי, אבא, עד מתי?".. אז הפנטזיה של המחלקה של איתם זה להשמיע את זה בקולי קולות ברחבי הבסיס.. לכי תביני).
[ליצירה]
...
אחרי שסדום נהפכת יצחק נולד, אחרי זה תהיה גם העקידה, ו.. יודעת מה, אני לא אהרוס לך את הסוף.
אבל את יודעת מה, הוא טוב.
ובסוף יהיה ענן מעל האוהל ונר משבת לשבת וברכה בעיסה. ותהי לו לאישה ויאהבה.
--
ולגבי ההערה בסוף, אין הרבה מה לעשות עם זה, אנשים אוהבים לשפוט. אבל מניסיון שלי, מותר לנו להחליט שאנחנו לא עומדים למשפט הזה, ושאנשים יחשבו מה שבא להם.
--
שנה טובה שתהיה.
[ליצירה]
...
חמודי לאללה, למרות שלא הבנתי כלום.
מי מתנדב להסביר לי?..
[ליצירה]
[ליצירה]
...
גם אהבתי (למרות שאני לא משוכנעת שהמסר בסוף היה הכרחי... [עזבי, אני מושפעת מהסמינריון, טחנו לנו את המוח עם שאגות "אל תגידו את המסר א-ף פ-ע-ם!!! זה מיותרררררררר!"]).
וגם רציתי להגיד, שתסתכלו כמה יצירות יש באתר כרגע.
מגניביישן.
תגובות