- "בשם מרי הקדושה! ראי מטילדה!"
- "מה עכשיו ויליאם?"
- "בואי הנה! הסתכלי על הדבר הזה!"
- "מה זה"?
- "זה תנוך אוזן!"
- "ישו! זה באמת תנוך אוזן! מה לדעתך הוא עושה כאן?"
- "טוב, הייתי אומר שהוא בא לאכול איתנו סלט ונקניקיות... מה
לעזעזאל נראה לך?! זהו תנוך אוזן בשם אלוהים!"
- "אך, מאיפה הוא בדיוק הגיע..?"
- "מאיפה הגיע לך הרעיון המופרך שלפיו אני אמור לדעת?..."
- "טוב, אתה גילית מאיפה הגיע הבוהן שמצאנו במיטה בשבוע
שעבר..."
- "אוי, באמת, זה היה סתם מזל..."
- "אנחנו יכולים בבקשה לחזור לעניין תנוך האוזן הארור?!"
- "את תמיד חייבת להתעסק בכל הפרטים הקטנים האלה...?"
- "טוב, סליחה שאני סקרנית בנוגע לכך שיש תנוך אוזן באמצע
המיטה שלנו..."
- "הממ.... זה באמת קצת מעורר תהייה, אבל בואי פשוט נשליך
את תנוך האוזן לפח ונלך לישון.."
- "אני לא אישן במיטה הזאת עד שאגלה מאיפה תנוך האוזן הזה
הגיע..."
[באותו רגע נכנס גבר זר לתוך חדר השינה שלהם, לאחר ששהה בבית השימוש שלהם עד כה, לקח את תנוך אוזנו ואמר שהיה בטוח בכך שזו הייתה מיטתו שלו...]
- "טוב, אני מניח שעכשיו אנחנו יודעים מאיפה הגיע תנוך האוזן
הזה."
- "אני מניחה שכן."
- "אז עכשיו את מוכנה ללכת לישון כבר?.."
- "כן, למה לא?.."
- "בסדר."
[ויליאם ומטילדה הלכו לישון שלווים ומחוייכים, בציפייה למאורעות המרגשים שיבואו אליהם ביום שלמחרת]
סוף.
תגובות