אישה בהרי יהודה / נועה גרין.

יושב לי על שביל העפר,

בן העיר למדבר החולות.

עיני נודדות לגבעות הפזורות שם,

ועכשיו מאזין לקולות.

יללת התנים אינה נחלשת,

הנחשים לא מפסיקים מלחישה.

והנה שם דמות , דמות מהלכת,

אישה בהרי יהודה..

פזמון:-

חזרי נא , חזרי לביתך,

חזרי לביתך בת עמי.

הלילה  ירד זה מכבר,

חזרי , אל תראי.

אבל הדמות אינה מתעייפת,

לא שומעת  לקול התחנונים.

היא ממשיכה , ממשיכה שם ללכת,

ובדרכה חול , ואבנים.

אז רציתי לקום ולגשת , לומר בתקיפות-

"תחזרי..!" , מה לך , אישה?

 מה לך , טיפשונת?,

המדבר לא  מתאים לך ולי...

פזמון...

עיני נעצמות להן ,  לאט.

הלילה ירד זה מכבר.

אך לבי , לא מפסיק להרהר בה,

האישה אשר רצה בהר.

פתחתי עיני וזינקתי,

נרדמתי על כנראה על השביל.

אני כולי מכוסה באבק ,

אך עיני , תרות אחריה ,

מחפשות אותה על ההרים..

פזמון..

לא , היא כבר לא מפזזת.

כבר לא מקפצת בין ההרים.

אך החולות , לעד יזכרו ...

את האישה ... שהלכה .. בהרים...