זה כזה עצוב שילדות האתמול ככה חלפה..
בלי שניה אחת להתעכבות..
בלי שניה אחת לתהיה
אולי אין חזרה..
מאיר פרידמן
-
נא להדק חגורות, להדליק ג'וינט, להחזיק ביד כוסית של קילקיני ואנחנו מוכנים למסע
בתודה מראש
מאיר.
לקט יצירות
- וידוי בבית קפה
- לכל כדור יש כתובת/מאיר פרידמן, אוריאל מלונביצר
- אוסקר
- אוהב אונברסאלי( מחוה לדונובון)
- משהו
קשור אלי
- [ליצירה] לא יודעת מי זה ליאת חומסקי ורם בן חורין אך פירוט היצירה להרצאה אקדמית הוא אנטיתזה לרעיון השירה, בין אם השירה מוצלחת או לא. [ליצירה]
- [ליצירה] נהדר! בטוח שאין חזרה אף על פי שתמיד ידמה לנו שכאלה אנו. [צעירים] תודה חיים [ליצירה]
- [ליצירה] שתשאר צעיר לנצח........ [ליצירה]
- [ליצירה] ואני כל כך אהבתי את המעט הזה. ולא. אין זאת חנופה. אמת לאמיתה. בלי פוסט טראומה או טרום מודרנה, תגובתך שופעת חום ולהט גילוי . קארבר - ענק (רכשתי, והוא קנה אותי). [ליצירה]
- [ליצירה] על אמת ועל מסיכות הממ.. מאיר יקר, אף אחד לא יכול לקחת ממך את ה"אמת שלך", וגם לא למתוח עליה ביקורת או אפילו להביע לגביה דיעה, שכן, כפי שאמרת, היא חלק מהקיום הייחודי והחד פעמי שלך, שאף אחד לא יוכל אף פעם "להבין" (או להרגיש או לחוות) באמת. נכון. אבל זה לא מה ש"ציידת חלומות" (ליאת חומסקי?) ניסתה לעשות. היא התייחס לא לאמת שלך ואפילו לא לדרך בה אתה אומר אותה, אלא, למיטב הבנתי - לבמה. כלומר, לעובדה שבחרת להביע את האמת-חסרת-המסיכות הזאת באתר שעוסק בכתיבה יצירתית, ותחת הסווג "שירה". העניין הוא, ששירה זו אומנות. והאומנות דרכה במסיכות. אך המסיכות שהיצירה האומנותית משתמשת בהן, מטרתן בעצם להרשות לנו להסיר את המסיכות האחרות שלנו, שנוצרו משחיקה ומ"עייפות החומר" או מהצורך להגן על עצמנו -- ולגעת בנו בדרך אחרת, מזוית לא צפויה, ולהותיר בנו חותם אמיתי. המילים וצורת ההבעה שאתה השתמשת בהן ב"שניה" הן שגרתיות וסתמיות, ולא מצליחות לעקוף את מחסומי הציניות והעייפות ובאמת לגעת. יש מבין? (אני מקווה שאפשר להמשיך ולפתח כאן דיון ענייני, ושלא תמצא לנכון לתקוף אותי כאן כי מטרתי אינה לתקוף אותך...) יום טוב, כנפי שחר. [ליצירה]
- [ליצירה] איני בא להגן על מה שכתבתי, את אשר כתבתי כתבתי. לא הוספת כלום כנפי שחר לדיון אלא הבעת את דעתך ששירה חייבת להיות סוג אחד של אומנות שאת חושבת שהיא כזו. כפי שכתבתי בתגובה הקודמת, השתמשתי בכל הסגנונות והסגנונות היו מסוגננות מידי ולא אמיתיות. אני אוהב את מה שכתבתי וטוב לי עם כך ואני עדיין חושב שהתגובה של אותה " פלצנית" הייתה תגובה של פלצנית. מאיר. [ליצירה]
- [ליצירה] ליאת חומסקי יקרה( ואני נהנה להדגיש את שם המשפחה) עייפתי מהרדידות והחוסר הבנה שלך ושל רבים כמותך באתר זה. את הסברי ניתן למצוא בתגובות אחרות שתקפו אותי באתר זה ואת הצביעות ניתן לראות בהשוואה לשירי "שאול מלכי" לעומת הבלדה שנכתבה כאן בידי מישהו אחר על יחסי יהונתן ודוד. במגוון היצירות( אם בכלל ניתן לכנות אותן יצירות)שכתבתי הוכחתי שאני שולט במדיום הלירי לגווניו(כולל פרוזה ותסריטאות...דברים שרק מעטים כאן אם בכלל, מסוגלים), גם אני יכול לסחרר בליהוטטי מילים וליהוטטי מטאפורות אולם זהו שקר..שקר שרבים כאן מיטיבים לכתוב. במחשבה הפוסטמודרנית האמת שלי איננה פחותה מהאמת שלך אולם זוהי האמת שלי. בפראפרזה על תגובתך, החוסר ליריות איננה מורידה ממה שהכותב התכוון ובמקרה הנידון הכותב התכוון לשחרר אנחה ואנחה איננה מגיעה בצורה לירית כפי שעיטוש או שיעול איננו לירי. אמנם לא כל קובץ מילים הוא שירה ובכך חשיבתי היננה מודרנית אולם חוש הביקורת שלי הוא פוסטמודרני, מה שלא מוצא חן בעיני אינני מגיב עליו כל עוד הוא איננו פוגע בחברה סטייל שירים משיחיים ופשיסטיים, נקודה שכנראה לא חדרה לחלל שכלך,כנראה את לא הגעת לתובנה הזאת. הגדולה בשירה איננה במשחקי מילים, חרוזים, מטאפורות, תקבולות ועוד ועוד בולשיטים שלימדו בשיעורי ספרות. לקח לי שנים לקלוט את זה ועיני נפקחו רק לאחר שקראתי את קארבר ואת בוקובסקי. אם תקראי את סגנון הכתיבה של בוב דילן לדוגמא(מודה באשמה משוחד לגביו)את תגלי את הסלנג הדיבורי שלו, את קובץ המילים שכתבתי( והרי תתנגדי למילה שירה)השתמשתי בסגנון הדיבור בשאיפה להעביר את האמת שלי ללא מסכות. אני לא מחפש להתריס נגד תרבות(ומהי תרבות ? משמעות פומבית המובעת בידי שיח/טקסט- קליפורד גירץ) לו הייתי מחפש להתריס נגד תרבות הייתי צריך להמציא סגנון חדש שעדין לא נשמע ונכתב אבל שנות ה50 בארה"ב הקדימו אותי במספר שנים. אני לא מחדש שכן מילה היא סופית( עייני בהסברי בשאר התגובות שתקפו אותי) אולם הקול שלי עדין לא נשמע ולא נכתב ובזאת אני כן מחדש, בלי יותר מידי התיימרות, יש את החותם והגנון שלי בכתיבה ואפילו אם זה משהו כה לא לירי כדברייך כמו " שניה". אינני זקוק לתשבוחות על כתיבתי שכן אין סיכוי שאדם שאיננו בגופי בין את מה שגופי כתב. אם כן נשאלת השאלה " מדוע אני מפרסם כאן?" שאלה שאני די מתחבט בה ואני חושב שאעשה הרבה אנשים מאושרים בשניה שאוריד ואסיר את יצירותי מהאתר. הסיכוי ליצירת דיון על שירה(לגבי תסריטאות לא מצאתי כאן שותפים) הוא סיכוי ששווה לתת לו לחיות,אולם ביקורת ללא הבנה של כוונת הכותב או מחשבתו הינה נבזות ומסתכם בציטוט " נו באמת " ובקשקוש לגבי החלק האחרון(אפילו אין לי כוח לעשות קופי פייטס) כשניתחתי יצירה שלך, ניתחתי אותו לעומק ללא התיימרות שזו באמת הייתה כוונת הכותבת אלא מה הייתה הבנתי, כנראה הנובילוס הינה תכונה זרה לך( האם זה גנטי במשפחה ?) אני מודה עייפתי. ובעייפות זאת אסכם: זה כזה עצוב שילדות האתמול ככה חלפה.. בלי שניה אחת להתעכבות.. בלי שניה אחת לתהיה אולי אין חזרה.. הייתי חותם ב" שלך" אולם זה יהיה כזה שקר, אז אסכם בכך שכנראה אין לנו שיח ושיג אז " איש על מחנו איש על דגלו" מאיר פרידמן שמצונזר [ליצירה]
- [ליצירה] נו באמת. "כזה עצוב"- זו לא שפה לירית (ואם תטען לכוונה תחילה להבאת עגה כמטאפורה או סתם כביטוי מתריס כלפי התרבות , אגיד שוב: נו באמת.). "התעכבות"? אולי עיכוב. החלק היחידי שכן אהבתי הוא הפרדוקס התיאוטולוגי שב"אולי אין שניה אחת לתהיה"- כאשר השורה שאחריה מבטאת את אותה תהייה שלכאורה אין זמן אליה. [ליצירה]
- [ליצירה] אריאלה אז את רם בן חורין את לא מכירה שזה מקובל, תכירי כעת את מאיר פרידמן שממליץ לך בחום להוציא את המקל מטאטא שתקוע לך את יודעת איפה? זה מספיק אקדמאי ? [ליצירה]
- [ליצירה] שניה קצרה קצת. זה באמת כזה עצוב.. ג'ון גרייר:"אתה יכול להיות ילד רק פעם אחת, ילדותי - לעד!" [ליצירה]
- [ליצירה] אני??? בסדר??? לא...משהו פה בהחלט לא בסדר. [ליצירה]
- [ליצירה] הלאה הקפיטליזם קדימה הקומוניזם... רגע..ניסינו את זה כבר..לא כל כך עבד..צריך כנראה קרם הגנה אולטראסונד נגד השמש הקומניסטית.. דווקא השיטות של הקומוניזם מזכירות לי אמירה של מנחם בגין.. קומונאציזם... "סטלין אבינו רוסיה אמנו הלוואי והיינו יתומים" מקפטיליסט דמוקרט מושבע. [ליצירה]
- [ליצירה] I DONT THINK SO BUT KEEP TRYING [ליצירה]
- [ליצירה] פשיסט...האא??? [ליצירה]
- [ליצירה] יפהיפה, מקסים, אסתטי, ואם יותר לי להיות חוצפן אז זה מזכיר את ביירון, שלי, ייטס,ווילד ובכלל את התקופה של המאה ה19. הדהמת אותי...מודה ולא מתבייש. שלך בהערכה כנה מאיר. [ליצירה]
- [ליצירה] פשוט שירה. [ליצירה]
- [ליצירה] חיוך אחד גדול לגבי השיר...אז אני לא לבד פה בכתיבה.. :))) או שכן...בינינו..מה זה משנה ? [ליצירה]
- [ליצירה] קראתי הרבה ביקורות בימיי חיי,חלקם הסכמתי עימם, על רובם חלקתי אבל מעולם לא קראתי ביקורת שמנסה לשחק אותצה אינטלגנטית ומבינה כשבעצם האדם אשר כותב אותה ריקני, נבוב, חלול ובמילים ישראליות..טיפש כמוך... מכיוון שהשיר מורכב משורות אז זה תופס את מקום הפיסוק והניקוד בקריאה והקראה. אין כפלי משמעויות יש פשוט משמעות מורכבת מ2 חלקים..אין צורך בפיסוק לשם כך..מספיק הבנה של ילד כיתה ב'( אלא אם כן את עורכת בצורה ונשארת כיתה לא') מכיוון שהשיר נכתב בעמדת שמירה שבו היה עלי להגן על כל תושבי חברון( כן..גם הפלסטינאים ולא רק על הפשיסטים)והיצור היחידי ששבה את ליבי זו אותה ילדה בשם רותי..אזי "תמיד אולם תמיד" אזכור אותה. בשפה צה"לית( וכמובן שאת לא היית בצבא אז את יכולה בקלות לזיין ת'שכל על דברים שלא עברת או חווית)המשפט הוא תקין בכללים המודרנים של צה"לית... לדוגמא: " כולם אבל כולל כולם לצאת למסדר שימון שמירה.." ועוד. מכיוון שהייתה התפתחות בסוף שנות ה50 בארה"ב בשירה הביטניקית אשר העלתה את הסלנג לשפת שירה ולאחר מכן ההתפתחות בצרפת של השירה הפוסטמודרני לא קיים המושג תקין..יש רק יצירה והכול הוא יצירה כשזה תלוי בעיני המתבונן-בארת, פוקו ועוד. מוזיקת הג'אז לדוגמא אף היא איננה תקינה שכן היא שברה את הטונים במוזיקה וממשיכה לשבור מסגרות אז למה שלא תעשי לי טובה ותסתמי את הפה בקשר לתקינות שפה??? אם השיר חביב אז ממש בכיף הייתי מוותר על הביקורת שלך..חביב תאמרי לילדך העתיד לבוא, לחברך או לחיית מחמד שתחליטי לאמץ. רותי הייתה ילדה בת 7 או 8 מבריקה ומצחיקה שהייתה מדברת איתי מחלון חדרה כל פעם שהייתי בשמירה ולא קיטשית עם שמלה ו2 צמות..לו היא הייתה כזאת..איני חושב שהייתי משוחח עימה. כפי שעשיתי את הטעות כעת והגבתי אליך חזרה. חז"ל כבר כתבו: " סייג לחוכמה שתיקה" למה שלא תאמצי את זה? מאיר. [ליצירה]
- [ליצירה] אילו רפול לא היה רמטכ"ל ב82 ייתכן וישראל לא הייתה פולשת ללבנון, ייתכן וחילים שנפלו היו בונים בית, משפחה וילדים, ייתכן ובגין לא היה פורש אלא מגשים את חוזה קמפ דיויד והיה שלום עם הפלסטינאים. אילו רפול היה מקשיב להוראות שנתן לעובדיו וייתכן והוא לא היה נופל מהמזח, ייתכן ולא היה מתקדש במוות הירואי מיותר אלא יושב עם נכדיו ומספר להם סיפורי עלילה וגבורה ישנים אילו לא היינו עיוורים אלא רואים שכל אדם סך הכול הוא בשר ודם...וזהו. [ליצירה]
- [ליצירה] שכחת שהכיבוס מסחיט.. [ליצירה]
תגובות