[ליצירה]
לנושא תגובותיו
דבר ראשון, מי ישן בפיג'מה? חפ"ק ישן במדים ונעליים. לא נורא.
כתבת ניתוח מעניין שקלע בהרבה מקומות, אם כי היו כמה הרחבות שלא התכוון אליהן המשורר, אבל הוא שמח שנכתבו, כמו לגבי "יום ה' הגדול והנורא" שאנחנו שרים במוצ"ש ללא קשר ליום כיפור. ואין לי עדיין את היומרה להיות הרשות האוכפת את האלוה.
קשה לי להבין מה מעורר בך שאט נפש, ואשמח לשמוע איפה אתה מזהה אסקפיזם. (לשאר הקוראים:אסקיפזם= בריחה מודעת מהמציאות. בדקתי בלקסיקון...)
תודה רבה על התגובה והניתוח, כי לא תמיד התגובות פה הולמות. (ואני לא מתכוון לפירגון, כי הוא לא חסר פה...)
אריאל
[ליצירה]
לא מסכים עם ערוגה. (אבל תראו איזה יופי, היא אישרה לי את התגובה :) )
לא התייחסתי לאיכות השיר אלא לעצם התרגום. (גם אם השיר לא שואף לתרגם אחד לאחד) הביטוי סוויט טוקימג וומן מול גברת המדברת במתיקות נשמע לא טוב. כי לא רק שאתה "מכיר את המקור" כדבריה, אתה אפילו שואף להצמד אליו.
אני מסכים איתה בעניין "מידע אותו קיבלתי" ומוסיף את "עבודתי קצרת תקשורת".
[ליצירה]
מ-צ-ו-י-ן!
אם הייתי שם, הייתי רוגם את הצדוק הזה באתרוגיי...
דרך יפה להעביר את הרעיון דרך סיפור "אישי", ואפילו עם קריצה ב"ברקאי" ו"ג'ק רובינסון"...
ביצוע יפה לרעיון מקורי.
[ליצירה]
חביב,קצת דביק מדי לטעמי.
"בעץ האהבה יש איסור נגיעה"- אחל'ה שורה,אהבתי...
את עוברת בין גופים: את מתחילה ב"אהבתך" עוברת ל "הוא את ליבה כבש" וחוזרת ל "לך" ו"לשובך"
וגם על עצמך "ירה בי" ואז "נותרה"
דבר שני,מי הן ה"ממתינ*ות* לשובך"? הסוסים, הפרחים או השפתיים?
אולי "כל אלו עדיין ממתינ*ים* לשובך"
ואם להיות קטנוני ממש: אי אפשר לדהור אל אי. או שאתה עליו או שאתה צריך לשחות אליו.
עד כאן.
[ליצירה]
אהבתי. גם את הפסלון עצמו וגם את הכותרת. בלי חירטושים...
[ליצירה]
[ליצירה]
.
תסלחי לי טלי, אבל מה נזכרת פתאום, אחרי עשר שנים?
חוצמזה בשם איזה ציבור את מתנצלת?
ומי הם אותם "הם" שצעקו חמס?
אני מכיר אחד שביצע את הרצח ועוד כמה שעזרו לו.
לא מכיר "הם".
אמנם הדיון הזה כבר מרקיב בקבר (בכל זאת, 10שנים)
אבל אם שיר כזה מופיע עכשיו, ראוי גם להגיב לו עכשיו.
תגובות