[ליצירה]
אוי ואבוי! מצמרר. כתוב ברגישות, ומחשבה, ועומק בלב... בתחילה לא הבנתי על מה מדובר, אך נדמה לי שבקטע של הצמה קלטתי (כי קראתי בספר אחד על הצמה הבלונדינית הילדותית והקטנה שנחה בין הררי השער שם). הסוף הזה - אני מנסה לא להתעמק יותר מדי כדי לא לבכות. נורא, כתוב אמתי ומטלטל.
יש לי שתי הערות:
*הפריע לי שלפעמים יש קטיעה של שורה בין מלים שממש צריכות להיות רצופות זו אחרי זו (הדבר מפריע לי בכל מיני שירים, אני חושבת שזו מין אופנה בדורנו). למה 'אנטר' בין "אתה" ל"תראה", למשל? ובין "נסיכונת עם" ל"צמה"? (זה אולי מעט מובן יותר, כשמתיחסים להמשך.) פעם אחת בסדר, פעם שניה - נסבל, אבל איני מסכימה עם האופנה הזו שמוצאת מקום בהמוני שירים.
*נראה לי שטיפה חבל שכתוב בסוף "בעקבות תאי הגזים". זה כאילו מסביר שוב משהו שהיה אמור להיות מובן.
בכל אופן - תודה.
[ליצירה]
כתיבה פשוטה, אמיתית, יפה ונוגעת ללב.
נראה לי שהמעבר בין האמירה שלך ש"אני נשארת", לא הולכת לגוש וכו', לזה שבכל-זאת נסעת - לא מספיק מובן, קצת קטוע. אולי אפילו אנטר יעזור.
נו, עכשו את שמחה שבאת לבסוף?
ישועות ונחמות, אך בשורות טובות.
(על הקטע של האהבה נראה לי שאיני מסכימה כל כך. נראה שאת מכה על חטא [אולי לא הבנתי טוב?], בזמן שלא את צריכה להכות עליו. ממש לא!)
[ליצירה]
שיר נורא וחזק, מצמרר. הרעיון מטלטל. המסר חודר לעצמות.
בשתי השורות הראשונות ההשוואה לא לגמרי ברורה, וחבל, כי הן הפתיחה. לדעתי צריך להוסיף את המילה 'חוטים' - חוטי תיל וחוטי כביסה.
תודה על חויה,
בשורות טובות, ישועות ונחמות.
תגובות