איך אתה מתמלא ברגש? זה מתחיל בטפטוף הבוקר. בכיור. עם נזילת משחת השיניים על סנטרך ומשם למכנסיים המעושנים מהמסיבה של אתמול. ניסית להיפטר מהריח. זה לא קל. אתה מניח אותם בחוץ, מפקיר אותם לרוח מזדמנת שתיקח אחריה את שאריות האתמול אבל הסירחון, עמוק מכדי להישטף במשבי קיץ.
אז אתה ממשיך כרגיל. אולי זוהמת היום תחפה על זוהמת הלילה. ככה אתה חי את חייך. יום על גבי יום, שכבות של חרטה. ואז

אתה מקבל הודעה. כל הודעה חדשה מרגשת אותך ומפחידה אותך. אולי הם באים שוב, והפעם יקחו גם את הרדיו הארור שהגרלת במסיבת יומולדת של חֶברה שהתפרקה ממזמן. כן, הם הבטיחו לך אושר, חיים נוחים אם רק תקנה את המוצרים שלהם. גם זה כבר נגמר.
אבל ההודעה הזאת גורמת לעיניך להיפקח. לראשונה, מזה כבר כמה ימים, על אף שיש אנשים המוכנים להעיד שראו אותך מתהלך ועושה פעולות היכולות להיעשות רק על ידי אדם ער.
המעטפה נקרעת. שם אתה קורא, לאט לאט, עובר על השורה האחרונה פעם נוספת ומפסיק לנשום.

זה יכול לקרות לכל אחד. אושר. במעטפה קטנה וצהובה. לעולם אי אפשר לדעת.