[ליצירה]
ומה שאלתך
עד חצי המלכות
שטחי סגור ליבך
ותעש
שאלתי?
ואני, איה מקומי
ומה זאת אזכה
כי תיגש
ברסיס, בדמעה
אחת שאלת אהובה
אוצרותי לך אפתח
תהלל אדמה.
[ליצירה]
הבלאגן, הקפיצה מדבר לדבר, הקטיעה, כל המכלול הזה, רק גורם לי לרצות לחבק אותו יותר ויותר...
ולא, זה לא חיבוק מרחמים, זה כי הוא פשוט חמוד! בעייתי משהו, אבל פשוט חמוד בטירוף!
"את ינון השקט - החולם
על הגב,
דרך הגב
חלומות חלולים."
זה אמור להיות דרך הגב או דרך אגב?
הוצחקתי.
[ליצירה]
הוי אופטימית, הלוואי שהייתי יכולה להגיד שצדקת.
אבל לא. אני לא מרגישה מהשיר שהיא למדה, לעיתים אנחנו שמים לב רק לארבע אמותינו ולא רואים שבדרכינו הביתה עבר ילד מתוק בעל חיוך של קסם, חתול פוזל שיכול לעשות את היום, התחלת פריחה של אמצע החורף, שמיים בצבעי נדירותם יפים כמו שרק הם יכולים להיות, קרן שמש מאוחרת..
אבל מה שכן, לנו בטוח השארת נקודה למחשבה, וזה, ודאי חיובי ואופטימי... :)
[ליצירה]
אני יודעת הסולחה כבר נעשתה אבל למרות זאת...
אני מסכימה עם הררית לגבי נכונות מקומן של יצירות מסוג זה. כן, משהו בתוכי עצוב שהן נולדות ממקום אמיתי ומצד שני משהו בי מאוד שמח שהן יצאו מהמקום הזה שמערבל בתוך הבטן לאוויר העולם ובכך הביאו הקלה מסויימת לחושב/כותב וצד נוסף, אין לי ספק שהן מעוררות מחשבה רבה אצל הקורא וגורמות לחשבונות נפש, חיזוקים, נחמות,
אז שוב תודה גאון לא מבוטל שכמותך.
תגובות