קשה לי, כואב לי, לא הכי בא לי, אבל אין ברירה ויושר אומנותי חייב להיות...
פורטרט יפה שמדבר מבחינתי.
המלצתי היא שתהפכי את זה לטריפתיכון
נ.ב
זה לא סותר את דעתי האישית עלייך..
יפה ממש!! אבל עצוב...
הצבעים כל כך שלווים.
האף קצת נותן הרגשה שזאת זקנה ולא אחות קטנה לא יודעת למה.. ככה הרגשתי..
נב: יש קשר לספר של רם אורן-אחות קטנה?
כי אפילו הציור מזכיר את העטיפה שם...
לילה מדהים!
זו אחותי הקטנה, שהיא בעצם נערה גדולה ויפה, הציור משקף אותה בכלליות, אבל באמת ייתכן שהאף לא הכי נאמן.
גם הצבעים אינם זהים בגלל הרזולוציה
ב. תודה לך, מאיר פרידמן על היושר האומנותי.
הוא גם לא הופך אותך לאדם טוב יותר.
ג. תודה על היחס הטוב...
בלי השם לא הייתי יודע שהיא צעירה.. נראית קשישה קצת,. התוים עצמם מאד יפים וטובים. בדר"כ ברקע בוחרים גוונים אחרים מאשר האובייקט, אבל פה לא עשית את זה ודווקא יצא טוב. יופי :)
מבע הנפש של מי שאומרים- יש לו נפש אמן,נגיעות של העט בעולם של דפים,פרחים יבשים של חיים, הפוכים,ואין מבע נפש מספיק לעולם שכזה ואומרים:הוא חי במקומות אחרים.
[ליצירה]
קשה לי, כואב לי, לא הכי בא לי, אבל אין ברירה ויושר אומנותי חייב להיות...
פורטרט יפה שמדבר מבחינתי.
המלצתי היא שתהפכי את זה לטריפתיכון
נ.ב
זה לא סותר את דעתי האישית עלייך..
[ליצירה]
יפה ממש!! אבל עצוב...
הצבעים כל כך שלווים.
האף קצת נותן הרגשה שזאת זקנה ולא אחות קטנה לא יודעת למה.. ככה הרגשתי..
נב: יש קשר לספר של רם אורן-אחות קטנה?
כי אפילו הציור מזכיר את העטיפה שם...
לילה מדהים!
[ליצירה]
יקיריי
זו אחותי הקטנה, שהיא בעצם נערה גדולה ויפה, הציור משקף אותה בכלליות, אבל באמת ייתכן שהאף לא הכי נאמן.
גם הצבעים אינם זהים בגלל הרזולוציה
ב. תודה לך, מאיר פרידמן על היושר האומנותי.
הוא גם לא הופך אותך לאדם טוב יותר.
ג. תודה על היחס הטוב...
[ליצירה]
גם לי יש-
דוקומנט 6
מה שלומך, הודיה?
כך שאלתי את אחותי שעמדה מאחורי.
אנא, הביאי כסא ושבי, למה תעמדי?
למה?
"כי בא לי", קטלה אותי אחותי האהובה עליי ביותר.
ולא, זה לא שהיא רוצחת, אלא מהכוונה של הלבין פני חברו ברבים, כאילו שפך דמים?
יו נועו?
"לא עשיתי לך כלום!"
נזדעקה אחותי.
"מה עשיתי לך? אה? אה? אה?
אז ככה יפה? אה?
איפה הצדק, איפה?"
טוב, זה לא מה שהיא אמרה,
זה סתם מוחי שמחפש אקשנים,
ואצבעותי שרצות על פני המקלדת בחוסר שליטה.
"באיטיות!" צווחה אחותי כדי להרוס לי את הסיפור.
לא ילך לך, אחותי יקרה.
זה הסיפור שלי, ושלי בלבד
"לא נכון!"
כן נכון!
"לא!"
כן!
"אמא, תגידי לה,
היא כותבת אותי!!!!!!!!!!!"
"מה קרה? אילה, מה את עושה לה? אני לא מרשה להגיז לי אותה"
"תגידי לה שתכבה את המחשב"
"שתכבי את המחשב אבל עכשיו!"
אבל אמא, אני באמצע לכתוב סיפור על אחותי יקרה.
"מה קרה?" (כך אמי)
נשברה הקערה?..."
הלשינה אחותי בלי לדעת מה היא עושה.
זה לא אני! לא הייתי בסביבה בכלל!
"קרציה אחת..."
מלמלה אחותי והלכה בשרוך רגליים.
"אל תלכי ככה, איך תמצאי לך שידוך?"
עזבה אותי אמי בהתבדחות.
"לך אני מרשה להמשיך לכתוב, את ממילא לא תמצאי זיווגך בקרוב."
מחיתי את דמעותיי מעל פני.
בחור יקר-
האם תרצה את אחותי במתנה?
<אבל היא עוד קטנה!!!!!!!>
סיימה לי אחותי את סיפורי,
הסיפור שלה.
<"אין המלאכה נקראת אלא על שם גומרה!!!!!!!!">
[ליצירה]
מכור חזק,
יוליה פתחה קבוצת תמיכה.
חוץ מזה, זה לא מחזה (!)
זה אפילו נראה לי די צחוקים...
(שמעתי כרובים שהושקו במי ביוב, אך מי משקה כרובים בקפה?)
[ליצירה]
איייייייייייאיאיאי ציון!
יו יו איזה סיפור מעולה!
אפשר לשלוח אותו להוצאת פלדהיים...
או לגיליון מס' (ת)קמ"ג של זרקור.
בכל אופן- דרכך מובטחת בעולם הסיפרות היהודית.
בברכה, יוצרת הפרקים הקודמים.
תגובות