יש טעם עם ריח
וריח עם טעם,
טעם חריף
וריח מלוח,
ריח מתוק
וטעם דלוח,
טעם תפל
וריח רע.
ריח ים
וטעם דג,
טעם שמחה
וריח פריחה,
ריח ירוק
וטעם מתוק,
טעם טוב
וריח מדורה.
יש טעם לריח
וריח לטעם,
וטעם לכתוב
את ריח הכתיבה.
צור ד
-
"יש דברים שרציתי לומר לך.. ואינם נענים לי.."
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אתה מזכיר לי את רובין הוד... יפה ונכון,אין שחר לבעיית העשירים/עניים. לעד חלק רק ירוויח...וחלק ימשיך לחפש את לחמו. הכאב עמוק,אך כל שנותר לעשות...זה לכתוב. נ.ב. רק אל תתחיל ללבוש געטקס.. [ליצירה]
- [ליצירה] היצירה שלך מתאימה למשבר גיל המעבר.. לא לך רון.. לכל אדם חלום, שאותו הוא מקווה לחיות, אך הלך חיינו נוטע בליבנו חלומות אחרים. צריך אדם לזרום עם חלומותיו כפי שהוא זורם (בעל כורחו) עם שנות חייו החולפות. אנו קמים כל בוקר לעוד יום עבודה/לימודים אנו חוזרים שוב ושוב על "שגרת" החיים. ואותו סדר יום בדומה פחות או יותר - מה כבר נשאר לנו.. עוד חלום שנופל.. לא כך הם באמת הדברים למרות שלפעמים אנחנו מרגישים "דפוקים" ושגונבים לנו את חלומות החיים. צריך רק לזכור לשים לב לנקודה קטנה.. שהשמש עושה יום יום את אותה העבודה. וכל יום מחדש --- הוא יום חדש, עם חלום חדש, עד הערב הבא. אז "נקום מחר בבוקר - עם שיר חדש בלב" וניתן ליום אתמול לעבור. ורון, כבר גרמת לי פה לכתוב יצירה שלמה.. אז אגיד - שלום - לבא בתור . [ליצירה]
- [ליצירה] כואבת המציאות של אב המתאבל על בנו, בראשנו זה לא אמור להיות ככה. אך אלו הם החיים, והמוות.. הוא חלק מהם. החיים מספרים בגאווה זיכרונות על המתים, אשר במותם מות גיבורים.. ישארו לנצח "חיים". כל שנה ביום הזיכרון הולך אני לבית הקברות הצבאי בי-ם. מדהים אותי לראות, מעבר לסיפורים של המתים, מעבר לזכרונות שאנשים מעלים, מעבר לבכיות, מעבר לטכסים.. מדהים אותי לראות.. איך ליום אחד.. הופך בית הקברות - לבית החיים. כתבתי קטע: "נכתב ליום הזיכרון" אך שם כתבתי ליום השואה... וטוב שנכתבו מילים על סבות ונכדים. [ליצירה]
- [ליצירה] הי... לעולם אל תפסיקי להביט בכוכבים. לעולם אל תפסיקי להאמין במחשפות ושדים. לעולם אל תפסיקי להאמין בחלומות. ולעולם אל תפסיקי... לקוות. מ-קסים. [ליצירה]
- [ליצירה] השכול מכה באדם בנקודות הכי עמוקות, רעד החודר למיתרי הנפש, כאב.. בעומק המחשבה. וגם כיום לאחר יותר משנתיים, בטוחני שההד עוד מהדהד, הזיכרון עוד צורב.. הטרוניא.. מתעוררת בכל רגע קשה שקורה. ישנם דברים הקורים בעולם, ואין לנו יכולת להשיג את המדוע, רק תוצאת הדברים מוטלת לרגלנו.. ואנו תוהים, איך אפשר.. הזמן הינו מרפא לכל כאב, הזמן מדהה כל זיכרון. אך לעד תעלה הדילמה מעמקי הלב, לכעוס מחדש.. או למחול. [ליצירה]
- [ליצירה] נכון,וגם נכון. אתה צודק שהאקדמת גורמת לנו לאבד את היופי הפנימי שיש לנו מפרפר לבן. שוחטת היא את ראייתנו הבלתי נגועה במחלת האקדמת. אך לדעתי גם הכל תלוי בראיה האינדוידואלית.. כי ככל שלומדים יותר על דבר מסויים,הוא יותר יפה,לפחות בעיני. ה-בעיה היא שלצערנו בדורנו הנוער כבר לא שם! על פרפרים,ודווקה הגישה הזו של ללמוד על! תגרום, למי שהיופי הפנימי הזה נמצא בו, לחיות את. ושוב הכל אינדוידואלי. [ליצירה]
- [ליצירה] משהו.... או מישהוא...? [ליצירה]
- [ליצירה] במילים פשוטות ובקוצר מילים כאב הגעגוע חוצה מרחקים ובלב דואב כותבים חצאי משפטים המבטאים מילה אחת.. געגועים. [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד,מצחיק ונכון !! ואם כבר צועקים משהו כזה.. צריך למצוא מראש מקום קרוב לברוח אליו... [ליצירה]
- [ליצירה] יורם... הסמקתני.... מילים שכאלו כותבים בדלתיים סגורות.. תודה לך. אכן, כל שיר מיוחד למי שכתב אותו.. אך לדעתי, אם אדם כתב שיר שעורר אדם אחר לכתוב שיר נוסף .. (ולא משנה אם הרעיון דומה או לא..) אזי.. לאדם אשר עורר, מיוחדים לו שני השירים.. אז השיר אשר יצא לי בעקבות שירך.. מיוחד אף הוא... לך. [ליצירה]
תגובות