זוכרת שהייתה לי שורה?
"מבטיה שלוחים אל החלון".
שם, ליד ההגה, הרגשתי מידת ביטחון
ולא הייתה שם גדר.
שי דוידס
-
"שיר החושף עצמו בשבעה מתוך עשרה, הוא שיר טוב, אך שיר החושף עצמו בחמישה מתוך עשרה, לא יישכח לעולם." (באשו)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] תודה יורם ואיה על ההארות. הנה שינוי קטן, מקווה שיותר טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] ואולי כך יראה: כשם שאי-אפשר שלא לראות את טיפות הגשם על עלי העצים שבגן. כך אי-אפשר שלא להביט בדמעות העצבות הזולגות על לחייך. [ליצירה]
- [ליצירה] זו רק שירה [ליצירה]
- [ליצירה] אולי עכשיו יותר מובן [ליצירה]
- [ליצירה] כנ"ל [ליצירה]
- [ליצירה] שיר חדש. [ליצירה]
- [ליצירה] מסר עקר. אני מבין מה שאתה אומר אבל לא זאת הייתה כוונתי. הרי, אתה השתמשת בדימוי של שנת לימודים כתיאור הרגשתך. "חדרים" ו"פרוזרורים", יש בלב. מכאן ההשאלה. נכון? אם כך- זה נכון וידוע ששנת לימודים אקדמית נפתחת באוקטובר אבל זה לא משליך על מצבך שלך (על המצב האמיתי שבו אתה שרוי ומשתמש באקדמיה רק כמטאפורה). מבין? לכן, הסיום הזה לא מספק ולא מספיק (לעניותי). [ליצירה]
- [ליצירה] "בלמטה של הרחוב "- ולא הוסיף. [ליצירה]
- [ליצירה] שלום שלום [ליצירה]
- [ליצירה] (בנוסח דאואיסטי משהו) [ליצירה]
תגובות