[ליצירה]
איזה כיף לי... תודה לכם כל-כך. ובמיוחד שהפעם זה כן נכתב לאחרונה.
לגבי הקטע האחד לפני אחרון- אני באמת לא שלמה איתו. מה עם המשפט שלפניו?
אכן נבי"ש, הבנת את הרעיון.
ולארז (נשיקות): לגבי ה"רק"- כרגע לא נראה לי. אני אחשוב על זה.
[ליצירה]
טוב, אתה יודע, הבדידות לא באמת יכולה לנשוף בין העצמות לשרירים, זה כבר מין דימוי שכזה. וגם השרירים שמתכווצים- לא ביקשתי לתאר את התהליך הפיזיולוגי שמתרחש בעת ההליכה...
ותודה רבה על התגובה, אני חושבת ש"מהודק" זה תיאור נהדר וקולע!
[ליצירה]
זכותך המלאה.
אבל בעיניי החיים הם הכי חשובים ולדעתי המחויבות הראשונה של הורה צריכה להיות כלפי ילדו. נראה לי הגיוני שהורה אמור לאהוב את ילדו ולשמור עליו מכל משמר.
[ליצירה]
א. היא כתבה שזה נראה סגנון של בן שמנסה לחקות בת - ולא שאתה כותב כמו בת (אפילו להיפך- שרואים שאתה בן למרות ניסיונותיך להסוות זאת...), ב. אני מניחה (?) שכתבת את זה בצחוק. ובכל זאת- למה זה מעליב?! אם כבר, זו רק יכולה להיות מחמאה. לתשומת לבך.
[ליצירה]
(:
זה בסדר, גם אני לא זוכרת ואפילו בדקתי עכשיו את ההבדל וזה עדיין לא לגמרי ברור לי...
"מטאפורה, או השאלה, היא סוג של דימוי. המטאפורה יוצרת זהות משתמעת בין שני יסודות, ללא כ' הדימוי. יסוד או תכונה מועתקים משדה סמנטי אחד לאחר ונוצר צירוף מילולי חדש, ציור בעל משמעות מפתיעה.
דימוי הוא אמצעי לשוני המשווה בין שני רכיבים לשוניים מתחומים שונים, שיש ביניהם יסוד משותף, דומה אך לא זהה. בדרך כלל הקישור היוצר את ההשוואה נעשה באמצעות כ' הדימוי ."
[ליצירה]
אני מסכימה שצריך להסתכל לה בעיניים וגם עם מה שכתבת על ההתפשטות, אבל לפעמים צריך גם להתפשט, לדעתי, וגם צריך להיות קצת סוררים. בקיצור, לא תמיד צריך (או אפשר) להלביש את הכתיבה. ותודה, דרך-אגב. (:
תגובות