לעת עתה
אבל רק לעכשיו
החלטתי לנוח.
אני מסדר את הכסא
יפה יפה
שחור על ירוק כהה
ומניח רגל
ועוד רגל.
בידי האחת
כוס
בידי האחרת
חולצה
רקומה
קרועה.
זו אתנחתת ביניים
לשעת צהריים זו
עוד מעט
ימשכו הקרבות.
[ליצירה]
..
תוהה לעצמי על מה זה נכתב?
לפי לפחות, זה הזכיר פינוי,
רק ששם לא יכולת לבחור באתנחתא, היא נכפתה עליך, ויעידו הכתמים הכחולים, והחולצות הקרועות...
[ליצירה]
הסבר או כיוון חשיבה? זה די ברור לא?
אנחנו וכל הישויות שלנו. כל כך שונים אך מחוברים.
4 בגוף אחד, אחד שמתפצל לשלושה, זה אני זה הוא זו היא זו אני. מה יכול להיות יותר ברור מזה?
[ליצירה]
ושוב, תודה! מתארסים ביום א' הבא בעיר הקודש!
ולחברים, בגינות שומרון ביום חמישי של אותו שבוע (של ט"ו באב)- מי שבא - ברוך הבא!
פרטים נוספים אצלי באישי
אוהב (גם אתכם:)
[ליצירה]
הדיכאון-
אין הוא מבזה את היפה ונעים
הוא מקטין ומצמצמם.
מעצים את השחור
ממרר (ממראר) את הקיים
ומוסיף נופח התקמטות.
כשכל זה עולה על כל דמיון
נופח ונוסק. נופח ועולה
השמיימה.
תגובות