ריפיון.
חולשה שמשתלטת על הגוף
כולו,
ואיך לא?
חוסר האונים הזה,
האפסות
הבלתי נסבלת
נוכח כאבך
שהופך
כאבי.
איה שחר
-
ואולי, לא היו הדברים מעולם...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יופי, אני שמחה :) [ליצירה]
- [ליצירה] שי- א. וכל כך למה? ב. כנראה שלא תמיד אני כותבת על/את מה שעובר עליי באופן אישי, וזה כל היופי בליצור-לא? ליצור מציאות אחרת, שונה ולא תמיד לנסח את חיי היום-יום. ג. דווקא בשיר הזה יש שינוי מבחינתי, הפעם הוא בא ממקום מחובר יותר, מאותו צד לא מלב שעומד מנגד, אלא מלבבות מחוברים שהפכו אחד... ד. מקווה שאין כאן נימת אכזבה, איה :) [ליצירה]
- [ליצירה] אין. [ליצירה]
- [ליצירה] חשבתי שאחרי שתתחתני השירים שלך ישתנו גם כן (באופיים, לא במקצועיותם) [ליצירה]
- [ליצירה] מלא תחושות. חושפת רגשות שכמותך. [ליצירה]
- [ליצירה] וחושפת רגשות זה טוב?! תודה, איה :) [ליצירה]
- [ליצירה] זה יפה, כ"כ יפה וקולע ומדוייק ועדין...... [ליצירה]
- [ליצירה] מנחם- עכשיו זה זרם לי יותר... אם כי, מסכימה איתך שחסר שם משו לפני השורה- "אפשר להיות נבוך תודעה"... אבל- בעיני זה טוב יותר עכשיו, והקטנוניות נמשכת.... ;) שבת שלום! [ליצירה]
- [ליצירה] תודה :) [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד, מרגש וכתוב נפלא. לא ברור לי למה המסך יצא רחב ולמה כתיבת השיר התחילה בשורה כ"כ נמוכה.... [ליצירה]
- [ליצירה] ציור יפה מאוד, בעיני דווקא בכלל לא אביבי, עליי הוא השרה תחושת חורף.... [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים! [ליצירה]
- [ליצירה] יפה! [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים, כתוב נפלא וכל כך שונה.... [ליצירה]
- [ליצירה] באמת מקסים. האם קראת את "הנרות בערו עד כלות"? ספר מופתי בכתיבתו המאלפת, בו גיבור הסיפור קורא את יומנה של אשתו וכך, בהסכם שבשתיקה ביניהם הוא מתוודע למחשבותיה, רצונותיה האמיתיים ורגשותיה. יצירתך זו הזכירה לי מאוד את הספר המומלץ הנ"ל. נהניתי. שנה טובה!!! [ליצירה]
- [ליצירה] נחמד, שונה מאיך שהתייחסת לעניין עד כה. מעניין [ליצירה]
תגובות