ודיברנו על תנועות.
וניתחנו שפת-גוף.
וסיפרו על רגליים שאומרות אומץ,
ולימדו על ידיים מקרבות,
ואני יושבת פה, לבד, אחרי הכל,
מנתחת כל מילה.
כל תנועה, כל הברה,
את שפת הגוף שלך,
ומי ילמד אותי
את שפת-הגוף של
האהבה?
עדי .
-
אני אחלום לנצח...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יפה... ...כי עדית מטפחתך, ביתי, כי אמרת לי: הבט וראנה, ואדור לא לנשוך פיתי, עד שיני מבסרך תקהינה. ואדור לראותך, ביתי, עד עיני מראותך תכהינה.... (א. שיר לאשת-נעורים/נתן אלתרמן) [ליצירה]
- [ליצירה] אוהו, ועוד איזה כותב. [ליצירה]
- [ליצירה] זה פשוט מחדיר את הגשם והשמחה שלו לעצמות, גם בלי להרגיש אותו לבד :) (אבל בכל זאת יש פה מין הרגשה של ניגודיות שלא ירדתי לסוף דעתה..) [ליצירה]
- [ליצירה] יוּפּי יֶאי!! הולכת לאכול משהו. (שכמובן לא יגיע לרגלים של המאכלים הנ"ל, אבל.) [ליצירה]
- [ליצירה] למה? (לא משנה. שאלה מוזרה, כשחושבים על זה.) למדני לתחום את העיתים, אליל הזמן כמו אותה צפרדע הקופצת מאבן לאבן בלי לפתוח שום קופסה טמונה לחלוף הלאה לשכוח את התמונה. [ליצירה]
- [ליצירה] *****! ! [ליצירה]
- [ליצירה] לשקוע בשינה, לתת לשינה לשקוע בך. תתקע את השינה במקום הראוי לה. בהישג יד, אבל לא קרוב מידי. היא עמוקה, תיכנס ולא תדע איך לצאת, תחשוב שאין כבר שום סיבה לצאת, צריך לדעת להפסיק. שים אותה על המדף. היא הסוד שלך, שאף אחד לא יגלה לעולם. תעטוף אותה בספר, בכדורים, בחלב חם. כשעוטפים משהו הוא פחות נגיש. אז מה יצא לך, הא? השינה האידיאלית לא צריכה תחפושות. אתה כבר תזהה אותה בחלומות טעימים שיעבירו לך את הלילה בנעימים ולא תזכור אותם כשתקום - הם שייכים לה, הם ילכו איתה. ==================== מלא ניגודים. ניגודים של אמצע הלילה. ניגודים טהורים. מזדהה בכמה קטעים. ואני התחלתי ללמוד תורה מתוך שינה. וחבל על דאבדין ומשתכחין. [ליצירה]
- [ליצירה] הייתי אומרת שזה מזכיר לי משהו, אבל זה ברור, בהתחשב בעובדה שביום שני יש לי בגרות על שירים כאלו בדיוק. אותו הנושא, והכל. זה כואב. אבל כשאין עם מי לדבר, אין על מה לדבר. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יפה, מצחיק!! גדול!! תודה.... [ליצירה]
- [ליצירה] ...... לא יודעת... מזכיר קצת אלתרמן, לא יודעת במה. אבל פחות טוב מהקודמים. [ליצירה]
תגובות