ודיברנו על תנועות.
וניתחנו שפת-גוף.
וסיפרו על רגליים שאומרות אומץ,
ולימדו על ידיים מקרבות,
ואני יושבת פה, לבד, אחרי הכל,
מנתחת כל מילה.
כל תנועה, כל הברה,
את שפת הגוף שלך,
ומי ילמד אותי
את שפת-הגוף של
האהבה?
עדי .
-
אני אחלום לנצח...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] וואו. גרם לי לבכות. מזדהה חבל"ז.......... אבל באמת. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי.... אבל כל הרע, והטוב שבסוף- כולו פסיבי... זה מה שהוא עושה לך, ורק בסוף- בתור גחלילית, את היא זו שלא רק עפה, אלא גם מפיצה את האור. (לוידעת, אולי קצת יותר מידי אנטרים לטעמי.) [ליצירה]
- [ליצירה] באמת מעלה תחושה של מוות.... ובעצם, זה אכן המוות של החלום. משום מה זה מקשר את זה גם למוות של הילד. אבל לא- הילד לא מת. ובקישור לאחור- גם החלום לא מת. וזאת הפואנטה. כן. הבנתי. אין מוות. רק לכאורה. [ליצירה]
- [ליצירה] גורל. זה בדיוק כל כך מתאים לי עכשיו לקרוא דבר כזה. אמיתי. [ליצירה]
- [ליצירה] אוהו, ועוד איזה כותב. [ליצירה]
- [ליצירה] אמן. *. [ליצירה]
- [ליצירה] הממ, הממ. להיות כמו אותם תנים, ליילל אליו. וואלה. [ליצירה]
- [ליצירה] עוד מעט תגיד לי שזה באמת קרה לך. (לא מתאים לך לחשוד בנשים ברחוב שהן מרגלות.... מזכיר לי את ספר הדקדוק הפנימי של גרוסמן) [ליצירה]
- [ליצירה] .. וחוצמזה, שהוא נראה כזה גם ככה. זה מעולה!! מעביר את ההרגשה, והשפתיים, והכל. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, הרעיון כל כך עצוב. מסקרן, מה היה בסוף? [ליצירה]
תגובות