[ליצירה]
הראי"ה באגרות באגרת תת"ב כותב לרב צבי יהודה על הסכנות בלהיות צמחוני- ביניהם העלאת חשיבות חיות על פני בני-אדם דבר שנראה לאחרונה יותר מדי ע"י הארגונים הירוקים למיניהם שמצידם אנשים ימותו רק של יפגעו בעכביש החולות החי בנבחי הסלע בסתר המדרגה.
[ליצירה]
יפה ביותר...
אהבתי את ההפיכה במחשבה שהכנסת פה... איך שקופצים ממה שחשבת בהתחלה למשהו שונה.
קשה לעבור דירה לפעמים. במיוחד כשזה אחרי יותר משנה...
הדס- שי?
[ליצירה]
מטריד או מעודד?
זה שכל כך קל לכתוב שיר זה גם מטריד - כי אנשים שקוראים בד"כ מעדיפים להאמין שמישהו התאמץ בשבילם, וגם מעודד - אפשר להראות את השיר הזה לאנשים שנדמה להם שהם לא יודעים לכתוב, ואולי 'לגלות' אמנים חדשים.
לגבי השיר עצמו - באופן די צפוי בחרת את הכותרות שיגרמו לשיר להישמע עצוב ומהורהר, ככה לא צריך להתאמץ לחבר את השורות למשפטים עם משמעות כלשהי - מספיק ליצור 'אווירה'.
רעיון חביב, ביצוע מוצלח, קורא תמים לא יצליח להבין מה הבדיחה פה.
[ליצירה]
החרוזים דווקא בסדר.
בעניין ההוקעה, אין בעיה, רק צריך להציב קודם עמוד קלון. נקשור כולנו את עצמנו אליו בשלשלאות, למה רק המנהיגים? כל ישראל ערבים זה לזה.
הבעיה זה כמה בני דודים שחושבים אחרת. אם רק לא היו מתים מפחד לפתוח את הפה. הגיע הזמן ללמד גם אותם כמה אנחנו גרועים.
הוא שנאמר - עלינו להיות אור לגויים. כי מציון תצא תורה. עם הספר. מהרסייך... סליחה.
[ליצירה]
יופי שכתבת לעתונות. אני מקווה שהם גם פרסמו. זה כל כך חשוב שיקראו את זה כמה שיותר אנשים. לא משנה כמה דמוקרטיה, כמה זכויות יסוד, כמה לוחמי חופש, כמה ארגוני זכויות - תמיד יהיו כאלה שחושבים שכך זה צריך להיות, שאין מה לעשות, שלא כדאי לצפצף, שעדיף להתכופף.
מכתב אחד כזה בעתון עושה הרבה יותר מארגון זכויות שקונה לו שם עולם בזכות טיפול במקרה אחד מקרי.
תודה!
[ליצירה]
ההשראה, מה היא עושה...
הוא הקריב את חייו לזו שאהב.
לה חצב חרוזים מלבו שכאב.
מדמו שזב הוא שזר לה שושן
אדום כתולע, ישן נושן.
הוא חתר בלי ליאות בלילות השחורים
הוא נלחם ללא חת ביאוש
את חצי לעגם הוא נפנף בלי משים
כמו שמנפנפים יתוש.
(כזכור, הוא נלחם בכיבוש)
לבדו על הצוק הוא הניף את הדגל –
אדום ובוער ונלהב
לבדו העפיל ועלה לרגל
אל כל קברות משיחיו
(סטלין ויתר חבריו
שאהב).
יחיד מול רבים, רוחו לא נפלה
הוא נשא את קולו ברמה
ועלה קולו על כל קול מקהלה
ונישא על רחבי האדמה
הוא ידע: יום יבוא, ויבינו הכל
את מה שהוא היטיב להבין כבר אתמול
האתמול המאוס, הוא לו לא ימחול
כנבול העלה הוא ייבול
לעתיד מבטו, למחר, לזריחה
להמון המריע: הידד!
על כפיים ינשאוהו אחיו לשמחה
ימליכוהו עליהם באחד.
והוא ישפשף את עיניו במבוכה,
יחלץ את עצמו מתוך השמיכה
ישליך מאחורי גוו כר וכסת
יצא חיש קל אל המרפסת
ינופף את דגלו האדום בשמחה
ויקרא אל העם שעל המדרכה:
אחרי למהפכה!
[ליצירה]
זה נורא. אלמלא הסכסוך, המהפכה כבר היתה כאן! מתי נזכה לה?
(אגב, מהפכה על מה? סתם בשביל הסקרנות, לא שזה משנה לי, אני רק תן מהפכה כי אם לא תתן, איך אגשים את מהפכנותי? הא?)
בסיכום, נקווה שהמהפכה לא עשתה יד אחת עם המשיח, וגם אם כן זה לא יעזור לה, כי אנחנו נחכה לה אף על פי שתתמהמהמהמהמהמהמה