[ליצירה]
אחרי פרוטוקול, קראתי את יתר היצירות. מרשימה מאד היכולת לראות ברגע את כל העולמות שבו. כשיתאספו מספיק רגעים, תוכל/י (?) לפרסם את האוסף תחת כותרת "רגעים". ואני אוכל לקרוא לא לפי הסדר.
[ליצירה]
אני עם ירושלמי. הדגלים עשו לי את זה.
ועם כל הצניעות, אין לי מנוס אלא לחזור על דברים שכבר אמרתי בנושא, בתקווה שיפלו על אזניים חפצות, ולא ירחק היום שבו כל היוצרים בכל האתרים יצטרפו למצעד המהפכני:
הוא חתר בלי ליאות בלילות השחורים
הוא נלחם ללא חת ביאוש
את חיצי לעגם הוא נפנף בלי משים
כמו שמנפנפים יתוש.
(כזכור, הוא נלחם בכיבוש)
לבדו על הצוק הוא הניף את הדגל –
אדום ובוער ונלהב
לבדו העפיל ועלה לרגל
אל כל קברות משיחיו
(סטלין ויתר חבריו
שאהב).
יחיד מול רבים, רוחו לא נפלה
הוא נשא את קולו ברמה
ועלה קולו על כל קול מקהלה
ונישא על רחבי האדמה
הוא ידע: יום יבוא, ויבינו הכל
את מה שהוא היטיב להבין כבר אתמול
האתמול המאוס, הוא לו לא ימחול
כנבול העלה הוא ייבול
לעתיד מבטו, למחר, לזריחה
להמון המריע: הידד!
על כפיים ינשאוהו אחיו לשמחה
ימליכוהו עליהם באחד.
והוא ישפשף את עיניו במבוכה,
יחלץ את עצמו מתוך השמיכה
ישליך מאחורי גוו כר וכסת
יצא חיש קל אל המרפסת
ינופף את דגלו האדום בשמחה
ויקרא אל העם שעל המדרכה:
אחרי למהפכה!
[ליצירה]
איזה יופי. האבנים, בני הגוון, האפלולית המסתורית שב"חדרים" מול קרן השמש על השביל, רכות העשב מול מוצקות האבן, עיטורי הטחב שריחו בוקע מן התמונה, האינסוף שבעומק החדרים וההבטחה שגנוזה באור...
[ליצירה]
לאסף ארצי - אם זה מטריד, הרי זה מעודד ביותר, זה אומר שאי אפשר לעבוד עלינו עם אוירה בלבד.
אגב, בחרתי כותרות שיכולות ליצור רצף רעיוני, לאו דוקא אוירה.
תגובות