[ליצירה]
לירושלמי, מן המיצר קראנוך
שמואל היקר
מה עוד אומר
שטרם נאמר?
נולדת טרם זמנך
ועליך נגזר
להגיר את דם לבך
עבור עם מנוכר
ולהשחית את כשרונך
באוזני דור המדבר.
אוי, כמה צר, כמה צר!
מאות שיריך לא חילצו
את חבריך הנבערים
מן המיצר!
והתהום כבר כאן!
לו רק שמעו לך, המעודכן!
הנה ימים באים
והשמש תזרח על ההר
הדגל יאדים כדם
חיטה זהובה באפר תיזהר
הפועלים יאפו פת קיבָּר
ימכרו אותה בכיכר
והפרות ירעו בכר.
ואחיך, בני עמך?
פרימיטיבים חסרי מחר.
איזה גורל אכזר
להיוולד לעם הנבחר...
חכה רגע, שמואל
לפני שתהפוך למומר
בבקשה, תן עוד צ'אנס
העם מחכה באתר!
[ליצירה]
זהירות!
ירושלמי, אתה מתחיל להיות מסוכן. "בדמם של העשירים" תבנה את עתיד ילדינו? שאלת את ההורים של הילדים אם הם מסכימים?
או שהשורה הזו היא לא שלך וסתם השתרבבה לך?
[ליצירה]
"רעות
הצומחת על קרקע קשה וסדוקה
על סלע המחלוקת"
מזכיר את "כמו גרעין" של רבי נחמן מברסלב: המחלוקת והפילוג הם שבעצם מאפשרים את הצמיחה. כמו גרעין הטמון באדמה, שמושקה ותופח עד שאין לו מקום והוא מוכרח להתפלג לפסיגים, שרק ברווח שביניהם יכול הגבעול לצמוח ולעלות ולבקוע את האדמה שמעליו.
יופי.
[ליצירה]
יש בשיר זרימה מופלאה, כמו קינה חרישית, שהעלתה גם לי את האסוציאציה של המלים "הלילה ההוא יקחהו האופל" מתוך איוב, ששובצו בשיר "על דעת המקום" מאת יחיאל צבר, ושאוזכרו בתגובות ליצירה "חייל דתי מת. מרכזית" של ממזר פרחים:
http://tzura.co.il/thesite/yezira.asp?codyezira=11676&code=978
כמו שם גם כאן, ביטוי עז ומעודן כאחת לכאב ויגון ענקיים.
תגובות