[ליצירה]
מעולה. חכם, נעים, תמים, כנה ועוד ועוד ("עוד" אחד מהשניים הנ"ל ממשיך את המחמאות וה"עוד" השני ממשיך מתוך הכיף שצץ בקריאת השיר ודורש עוד יצירות כאלה!)
תודה.
[ליצירה]
וואו
וואו!
והעימוד ממש ממחיש את הפחד, וגם המקפים, כמו זעקות חנוקות שנבלעו.
אני ממש יכולה להרגיש את החוויה. את האימה ואת ההתרוצצות הנפשית האינסופית כשאין שום מקום שטוב להיות בו ושום מפלט אמיתי מהתהום.(כמו שרומזת גם הכותרת.
השקיעה, האסיות, תחושת האין מוצא.
והשאלה בסוף - "איך אעלה אל אבי/ ואין בנפשי מתום?"
וואו. זה ממש חזק.
(תודה על ההמלצה.)
[ליצירה]
תודה שנגעת בסיפור שלי בדיוק רב.
הצלחת להפוך סיוטים שלי לאגדה,
הלוואי וגם אני אצליח.
ואתם, אליכם מדברים בלא שתקשיבו, תדעו;
יש את סבל הקיום והוא ספון בקירות ליבנו ובדמעותינו,
ובאגדות האמיתיות אותן לא מספרים לילדים.
תודה, ים, יש לך לב רחב.
[ליצירה]
יש פה, לדעתי, שילוב צובט בין השיר 'את תלכי בשדה' של לאה גולדברג לבין השיר 'שדות גולדברג'(ילדתי שלי) של מאיר אריאל.
הנה ציטוטים נבחרים :
האמנם, האמנם עוד יבואו ימים בסליחה ובחסד,
ותלכי בשדה, ותלכי בו כהלך התם.
ומחשוף, ומחשוף כף רגלך ילטף בעלי האספסת
או שלפי שיבולים ידקרוך ותמתק דקירתם.
ונשמת, ונשמת את ריחו של התלם, נשום ורגוע
וראית את השמש, בראי השלולית הזהוב.
ופשוטים, ופשוטים הדברים, וחיים, ומותר בם לנגוע
ומותר לאהוב, ומותר ומותר לאהוב.
(לאה גולדברג)
הוא יקסום לך אלף גוון
בחידת מרחקיו
אך בכל מקום ליבו אוון
הוא לעינייך זב כזב
זב אכזב...
הוא יתן לך רעננה
הוא יביא לך מטר רץ
פרדס חנה כרכור צל עלי בננה
רק ליבך הנמרץ נמרט נשרט
ונמחץ...
(מאיר אריאל)
[ליצירה]
קצת קשה לי להתייחס אל השיר כיצירה אומנותית, ולא כביטוי לתחושה חזקה ונוראית. אני מקווה שאני טועה בהבנה או בהלך נפש.
בכל אופן, אתה כותב יפה.
שנדע כולנו לראות את הטוב האלוקי בעולם ולא לשאוף אל דברים הרסניים...
[ליצירה]
למרות שנורא השתדלתי לרדת לסוף דעתו של המשורר לא הצלחתי להבין מה הוא רוצה להגיד ואיך הבית האחרון מתקשר לכל הבתים שלפניו.
האם לחציל יש פה משמעות מיוחדת?
השאלה היא : האם השאלה למה התכוון המשורר? צריכה להשאל או שהקורא צריך לחפש את הנקודה בה הוא מתחבר ומרגיש את השיר ועל פיה להבין את השיר.
נתנאל- קשה לי להשתחרר מהמחשבה שמאחורי הדמות הוירטואלית שלך עומד שום דבר. זאת אומרת דמות בשר ודם שנהנת לצחוק עלינו ולעשות פה מהומות.
ועוד הערה אחרונה- אותו עוול שאתה טוען שאנחנו עושים לך ע"י כך שאנחנו לא יורדים לעומקם של דבריך אתה עשית למאיר פרידמן בשיר שאול, מלכי.
סליחה על הפילסוף.
[ליצירה]
דינה, הצלחת ממש לרגש אותי בשיר הזה.
הערה קטנה- בשורה "כי לא סלחתי- ולא אמחל" נדמה לי שיותר מדויק לכתוב מחלתי. (אלא אם כן היתה לכך משמעות שלא ירדתי לעומקה).
[ליצירה]
[ליצירה]
1. לא ידעתי שבנים עשויים להיות מוטרדים מפריט קטן כמו עגילים, אבל אם כבר הזכרנו אותם, כמייצגת את עצמי, אני יכולה להגיד שאני עונדת אותם כדי להרגיש טוב עם עצמי, לא בשביל אף אחד אחר.
2. ספגטי לא שוברים לתוך הסיר! פשוט נותנים לו להתרכך עד שהוא נכנס בצורה שלמה לסיר.
בקשר לשאר, אני עוכבת בציפיה דרוכה ל"קול ששון וקול שמחה", הרי מרכזניק ממוצע לא מושך את ההכרות עם בת הזוג מעבר לחודש, לא?