[ליצירה]
כשיגיע
השקט המיוחל פתאום תגלה שאתה לא יכול בלי הזמזום הבלתי פוסק ובלי התופים הרועמים.
החיים סתם משעממים בלי הרפתקאות בלגנים וילדים צורחים.
השקט הפסטורלי בין העננים יפה רק על הנייר ובחלום.
נעזוב את הציניות- אהבתי ממש את הביטוי "שווא של אמצע" ואת הרוגע שהשיר משרה למרות הרעש.
[ליצירה]
הלך רוח, זה לא יפה (פויה ילד רע) להשליך כל יצירה על הכותב שלה.
אילה, אני קראתי לסיפור הזה כשהדודה פולי פגשה את פוליאנה, אבל הפיצול שלי שמפרסם את מה שאני שולחת לו למייל לא שם לב אז הוא קרא לזה ככה הכותרת שווה החלפה?
[ליצירה]
התגברתי
על כל הפחדים והפרפורים מהחשיפה. הקול האמיתי של יעל מדבר ולא הפיצול שלה.
אז ככה הקטע הזה אמור להיות מקוטלג לנונסנס כי זה מה שהוא באמת. אולי כדי להבין מה הוא באמת רוצה לאמר או יותר נכון מה הסיפורון הזה מספר צריך לקרוא את שלושת החלקים שלו.
תודה על הפירגון ותודה לפיצול א.ר. שעשה ויעשה את מלאכתו נאמנה.
[ליצירה]
קצת קשה לי להתייחס אל השיר כיצירה אומנותית, ולא כביטוי לתחושה חזקה ונוראית. אני מקווה שאני טועה בהבנה או בהלך נפש.
בכל אופן, אתה כותב יפה.
שנדע כולנו לראות את הטוב האלוקי בעולם ולא לשאוף אל דברים הרסניים...
[ליצירה]
מתוקונת, היית נשמעת כל כך נואשת שהחלטתי לקרוא ולהטריח את עצמי לכתוב תגובה.
יש ליצירה (למה סיווגת אותה בתור מאמר?) פוטנציאל אבל היא צריכה לעבור ליטוש (של הגהה למשל).
חוצמזה אני חושבת שהאושר נמצא איפושהו בתוכנו פנימה ואנחנו צריכים לחפש אותו, אושר שמגיע ממשהו אחר הוא אושר זמני, רגעי ולא מספק.
[ליצירה]
תקון טעות קטנה- בן ארצי שר "התבגרת זה לא הגיל שלך" אלא אם הכוונה לשיר אחר.
מפליא לחשוב שבני שבע עשרה כותבים כ"כ יפה, מדויק, אמיתי וכואב, שום דבר פה לא מיותר לדעתי.
זקנה, בלי שיניים, בת עשרים.
תגובות