רגש שלא נותן לך דרור
יונה שלא מצאה מנוח
המים עוד לא כלו
היא לא תחזור ובפיה עלה של זית.
אולי כשתחליטי לצאת
הים ישוך מזעפו
המילים ---
לא יכאבו
ים ~
-
סתם אחת. מכורה לאהבה.
לקט יצירות
- תהליך החזרה- אידיליית המוות והתשוקה לחום אמהי
- יש לך אחת הודעה חדשה
- התחלה חדשה
- כשנועה ישנה
- כשהדודה פולי פגשה את פוליאנה
קשור אלי
- [ליצירה] החלום ושיברו. במיטבו. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לא ציפיתי למצוא תגובה כה מפרגנת בתחילת דרכי... נכון. אין פסול בלגעת באושר. [ליצירה]
- [ליצירה] מרגישים את הכאב שנוטף מכל מילה. הכתיבה שלך מקוטעת וקופצת כמו המחשבות. יש פה ביטויים ודימיים שאני עוד צריכה להבין. כמו תמיד את כותבת כאב בצורה מדהימה, הלוואי שיום אחד תכתבי על השמחה (אמן). [ליצירה]
- [ליצירה] תקון טעות קטנה- בן ארצי שר "התבגרת זה לא הגיל שלך" אלא אם הכוונה לשיר אחר. מפליא לחשוב שבני שבע עשרה כותבים כ"כ יפה, מדויק, אמיתי וכואב, שום דבר פה לא מיותר לדעתי. זקנה, בלי שיניים, בת עשרים. [ליצירה]
- [ליצירה] דינה, הצלחת ממש לרגש אותי בשיר הזה. הערה קטנה- בשורה "כי לא סלחתי- ולא אמחל" נדמה לי שיותר מדויק לכתוב מחלתי. (אלא אם כן היתה לכך משמעות שלא ירדתי לעומקה). [ליצירה]
- [ליצירה] יש פה, לדעתי, שילוב צובט בין השיר 'את תלכי בשדה' של לאה גולדברג לבין השיר 'שדות גולדברג'(ילדתי שלי) של מאיר אריאל. הנה ציטוטים נבחרים : האמנם, האמנם עוד יבואו ימים בסליחה ובחסד, ותלכי בשדה, ותלכי בו כהלך התם. ומחשוף, ומחשוף כף רגלך ילטף בעלי האספסת או שלפי שיבולים ידקרוך ותמתק דקירתם. ונשמת, ונשמת את ריחו של התלם, נשום ורגוע וראית את השמש, בראי השלולית הזהוב. ופשוטים, ופשוטים הדברים, וחיים, ומותר בם לנגוע ומותר לאהוב, ומותר ומותר לאהוב. (לאה גולדברג) הוא יקסום לך אלף גוון בחידת מרחקיו אך בכל מקום ליבו אוון הוא לעינייך זב כזב זב אכזב... הוא יתן לך רעננה הוא יביא לך מטר רץ פרדס חנה כרכור צל עלי בננה רק ליבך הנמרץ נמרט נשרט ונמחץ... (מאיר אריאל) [ליצירה]
- [ליצירה] אמהלה, הפחד פורץ בי עם כל מילה גם בלי מחוך קשה לי עכשיו לנשום איני יודעת מה ברצוני לומר פחד משתק אימה. (מותר לי לכתוב שאת כותבת מופלא?) [ליצירה]
- [ליצירה] עדיין מהופנטת ליופי של התאור(?)... לא מוצאת מילים לבטא את הרגשות... פשוט יפיפה... [ליצירה]
- [ליצירה] ארספואטיקה במיטבה. [ליצירה]
- [ליצירה] הרגשתי אי נוחות לקרוא את הקטע, כאילו אני קוראת ביומן אישי, בכל אופן מדובר בפרטים אישיים של אדם (או לפחות נשמע ככה)... האוטוביוגרפיה כתובה יפה מאוד (וגם מעניינת) אבל, לדעתי, קצת התמסמס משהו במהלך הכתיבה שלך. אתה כותב שהשירים שעליהם גדלת, השיחות, (אני מוסיפה) המריבות ודמויות שונות שעברו בבית מהווים חלק ממי שאתה, אבל אתה לא מתייחס אליהם בכלל. אהבתי במיוחד את המשפט אדם, על אף שהוא תבנית נוף מולדתו, הוא גם הרבה מעבר... בדיוק. [ליצירה]
תגובות