כהרגלך...
אני ממש משתדלת שלא להעיר אף פעם על כותרות וכו', אבל הכותרת הפעם - סכיזופרניה - מחטיאה קצת. סכיזופרניה אינה פיצול אישיותי או ריבוי אישויות. להפרעות אלה יש שמות אחרים.
רק ליידע אותך, א כדי שתעשה עם זה משהו...
[ליצירה]
השיר יפה באמת
כהרגלך...
אני ממש משתדלת שלא להעיר אף פעם על כותרות וכו', אבל הכותרת הפעם - סכיזופרניה - מחטיאה קצת. סכיזופרניה אינה פיצול אישיותי או ריבוי אישויות. להפרעות אלה יש שמות אחרים.
רק ליידע אותך, א כדי שתעשה עם זה משהו...
[ליצירה]
מדהים!
אני שונא לומר מה שכולם אומרים, אבל מה לעשות וכל הסופרלטיבים כבר מופיעים בשורות שמעלי.
פשוט מדהים, ההקבלה שבנית בין מערכים מתימטיים קרים וחסרי אחיזה במציאות לבין החומרים המרכיבים אותנו.
מעולה מכל הבחינות.
[ליצירה]
הציץ
אתה כל כך צודק. גם בעיניי השורה הזו מעט מקלקלת את השורה, ולכן לאחרונה שיניתי אותה כשפרסמתי את השיר במקום אחר. כאן, אחרי חמש שנים שהמילים שקועות במקומן, נראה לי מיותר להתחיל ולהזיז אותן.
אכן, האכלה בכפית.
[ליצירה]
לזר
אתה בהחלט מובן.
אבל זה מה שיפה בעיניי בעולם הסיפורים. כבלי המשיכה אינם קיימים כאן, ואנו רשאים לעוף כאוות נפשנו. לא במשוגעים עסקינן? מדוע? אנשים נורמליים יש לנו מספיק בחיים הסובבים אותנו. בשביל זה אין צורך ליצור.
ובעזרת אותם משוגעים אנו יכולים גם להבין, אם נסיר את ההקצנות, מה לא בסדר בחיים שלנו.
[ליצירה]
למרק, ולכולם
את חידוד המסר העדפתי להכניס בנפרד מגוף הטקסט: אתה, הקורא, ודאי רוצה לשאול: אם הוא יודע היכן ומתי ייהרג, מדוע הוא משלים באדישות כזו? למה לא לעשות משהו?
ואליך, קורא יקר, שאלתי: הלוא אתה יודע כי היום, מחר, בשבוע הבא, יירצחו עוד ועוד מאחינו. מדוע אתה-אני יושב בשקט? מדוע אנחנו לא מרימים קול זעקה? לא שאלה המצפה לתשובה, אלא רק זעקה, לכל הפחות!
התשובה היא שההרוגים הצפויים אינם אנחנו. הם מישהו אחר, מישהו מהחדשות, לא אנשים אמיתיים. אם תדע שאתה ביניהם, יהיה אכפת לך, ועוד איך אכפת, מהפיגוע המתקרב. אבל כשתדע שאתה ביניהם, כבר לא תוכל לזעוק דבר בפיך האילם.
ושוב סליחה
[ליצירה]
.
אני חושב שעד היום זכיתי לקרוא רק משחק-מילים אחד מוצלח כמו "חילו של המועד". היה זה "חרזתם בעגלתי".
אה, בעצם גם זה היית אתה, לא?
וחוצמזה, שכוייח על שאתה מוכיח - למי שצריך הוכחה - ששירה משובחת יכולה גם לדגול בערכי מוסר קונבנציונליים.
[ליצירה]
טעות בידך
לא, ידידי, אתה טועה. את ההשראה לא קיבלה רחל מההרים ומהכנרת, אלא מהגעגועים אליהם. הרקע לשירים הוא בעיקר חדר מתפורר בבית חולים, הו, כמה לא מרנין.
(ועיין בשירי 'קינת רחל', שם, שם)
תגובות