את צוחקת ואומרת
"משם לא נחזור".
אני מהנהן ושולח ליטוף.
את מזמרת לי על ימים שעברו
על חורפים בהם ירדנו לוואדי
שם קילפתי אותך לראשונה.
"משם לא נחזור"
את ממשיכה
ואני
ממשיך ללטף.
כשנגמר,
אוטובוס אחרון חלף.
[ליצירה]
אני יכול לומר שאני מבין שסגנון זה מביא את הקורא לקרוא ברצף, עם הפסקות במקומות הנכונים- בדיוק איך שהיוצר רוצה. נכון? מה גם שזה יותר זורם מאשר "לרדת שורה" עם העין.
תגובות