כמו בילדותי, כך גם היום, כשמזיזים ארון, ומנקים את כל הטינופת שנדבקה שם לרצפה, תמיד יש לי תקווה בלב, שנמצא שם אוצר, משהו שהרבה זמן חיפשנו, או ששוה משהו.
[ליצירה]
מוציא חמה מנרתיקה
תודה לכם, ותודה למוציא חמה ממקום שבתה, שברור שכאשר היא יוצאת גם מצב הרוח שלי מתעופף לעננים בהתאם.
השירים האלה נכתבו בתקופה סגרירית, ושכבו אצלי בהתלבטות אם להעלות אותם או לא. אבל בכל זאת אמרתי, אי אפשר להתעלם ולהתכחש מצרור הרגשות האלה כאילו אינם קיימים.
הנחתי שיש אי אלו (א)נשים שיזדהו, עם הסגריריות, או עם תחושת הכבדות והכבלים של תינוק חדש.
[ליצירה]
ובגלל כל זה
ולכן - תקום לתחיה עכשיו
אם אין טעם במוות הזה, ואם לא ייצא כלום מהמוות הזה, מה שנותר הוא לזכור את אבותינו, שהעריכו יותר את החיים.
ולחיות!
[ליצירה]
ממש לא ביקורת, אלא הרהור
אחד מתוך רבים שעלו לי בערב הזה. צר לי אם ה"יחפים" נשמע למישו כביקורתי. להיפך, אני אדם יחף בטבעו ולכן התלהבתי מהיחפים, אני אדם ששואף להתחברות עם האמיתי גם אם הוא חורג ממוסכמות, ולכן התלהבתי מהצבעוניות ומכל מיני דברים שנראו לי בהתחלה כהתחברות עם האמיתי שלך תוך שחרור ממוסכמות. אחר כך הם נראו לי בעצמם כמוסכמות, כאופנה,
מאמינה שעוד ייצאו מתחת ידי הרהורים נוספים מאותו ערב. רק שתבינו מאיפה זה בא. לא מביקורת, אלא היהפך, מהתלהבות ראשונית שהתחלפה לה במבט אחר.
[ליצירה]
חמוווווד
חמוד, אבל בינינו...
לא השדכנית היא הפורשת את כל היריעה הזו (בינינו, שדכניות לא יודעות כל כך הרבה פרטים, בטח שלא איזה תכניות המועמדת אוהבת לראות בטלויזיה)
ואם אתה רוצה לפרק את הכסא-לאיש-אחד שבנית לעצמך, תצטרך לפרק מוצר נגרות נוסף שבנית בלי משים: מגרות.
תגובות