כמו בילדותי, כך גם היום, כשמזיזים ארון, ומנקים את כל הטינופת שנדבקה שם לרצפה, תמיד יש לי תקווה בלב, שנמצא שם אוצר, משהו שהרבה זמן חיפשנו, או ששוה משהו.
[ליצירה]
מושלם.
אם יש יצירה מושלמת, היא זו.
כמובן החיבור המושלם בין המילולי לויזואלי, ויותר מכך, כי שניהם מושלמים כל אחד לחוד.
המילולי זורם בקצב כל כך שמדבר בפני עצמו, שמבטא כל כך את סערת החיבור. פשוט מדהים.
האם קיבלה היצירה במה נוספת מעבר לשלולית הקטנה שלנו?
אנא
היא ראויה לכך.
[ליצירה]
ראשים מדברים
מקסים, אף שלדעתי "זה תמיד עובד"??? רק בסרטים הוליוודיים,
אבל יחד עם זאת, סיפורך מצליח להישאר מאוד ישראלי.
אהבתי את הסיום, ולא רק בגלל ההפי אנד (הוליווד כבר אמרנו?) אלא בגלל סגירת המעגל המילולית, שבה הוא לוקח אותנו בעדינות שוב אל אותו משפט חביב (אף שאני חלוקה עליו...)
[ליצירה]
ריח הכאב
יותר מוחשי מזה לא יכול להיות. ריח הכאב, כל התחושות, השעמום, האשמה, ההזדהות עם הסבל אל מול החולין של ספירת המשבצות.
מקסים.
(הפריעו לי המלים הראשונות הלקוחות משיר, למה להכניס אותנו לאוירה "מוכנה" ממקום אחר? לי אישית השיר הזה עושה בחילה. אולי זה היה בכוונה? לא. הייתי מציעה להשאיר ביצירה שלך רק את מילותייך שלך. הן חזקות דיין)
[ליצירה]
אתה מטורף, אתה!
ואשר לסיפור עצמו, עם היותו הזוי, מטורף, עושה בלגאן בבטן וכאבים בשחלות, הוא עשוי היטב, עגול, סגור, מטורף, עוקץ, מפחיד, סטרילי, מטורף כבר אמרתי?
בקיצור, נהדר! לכל השדים והרוחות!
תגובות