כמו בילדותי, כך גם היום, כשמזיזים ארון, ומנקים את כל הטינופת שנדבקה שם לרצפה, תמיד יש לי תקווה בלב, שנמצא שם אוצר, משהו שהרבה זמן חיפשנו, או ששוה משהו.
[ליצירה]
דנדוש
את אמרת שהשאלות קשות מידי
וזה עבר להנהלה
תני לו להחליט בעצמו אם נכשלת
אולי הוא חושב אחרת?
אולי יצא מזה משהו? למדת מזה משהו?
קבלי חיבוק וירטואלי
[ליצירה]
אופס
כל אחד והאסוציאציות שלו
ואני חשבתי שהכותרת "איחור" מספרת על סימני השאלה שלנו כלפי גופנו פנימה. האם מתחיל להיווצר כאן בפנים משהו חדש?
(אפשר לאחל איחורים מהסוג הזה?)
[ליצירה]
[ליצירה]
אורי
אכן הקבלה מעניינת. ותודה על ההפניה לרועי זמיר.
[ליצירה]
עוף יקר, הסנגוריה שלך לא במקומה
לשאלתך איפה הצד השני? הצד השני הוא אותו ערבי שחי גם הוא אולי על איזה גבעה, גם אם לא היו לו ממש נעורים מלבבים.
הינה ערבי ב9 בערב, כשחוזר עם משאית הזבל שלו בתלפיות לכיוון בית לחם או משהו דומה, לא חושבת שמישהו רצה לקרוא למאבטח וכ'. זה היה פשוט הנה ערבי מסוג הריקוד שנרקד שם אחר כך, שבמהלכו הניפו הרוקדים סכינים אל על (בשיר בר יוחאי) ואיש לא מחה.
לא דמגוגיה, רק הרהורים רבים שנולדו לי שם.
[ליצירה]
ראשים מדברים
מקסים, אף שלדעתי "זה תמיד עובד"??? רק בסרטים הוליוודיים,
אבל יחד עם זאת, סיפורך מצליח להישאר מאוד ישראלי.
אהבתי את הסיום, ולא רק בגלל ההפי אנד (הוליווד כבר אמרנו?) אלא בגלל סגירת המעגל המילולית, שבה הוא לוקח אותנו בעדינות שוב אל אותו משפט חביב (אף שאני חלוקה עליו...)
[ליצירה]
חמוווווד
חמוד, אבל בינינו...
לא השדכנית היא הפורשת את כל היריעה הזו (בינינו, שדכניות לא יודעות כל כך הרבה פרטים, בטח שלא איזה תכניות המועמדת אוהבת לראות בטלויזיה)
ואם אתה רוצה לפרק את הכסא-לאיש-אחד שבנית לעצמך, תצטרך לפרק מוצר נגרות נוסף שבנית בלי משים: מגרות.
[ליצירה]
תודה
אם יש כאן אמהות (לעתיד, ובהווה) מעניין לשמוע, אם גם הן מרגישות כמוני, ומה חושבים האבות?
[ליצירה]
[ליצירה]
ואולי הכל מתבהר
והבלבול מקבל אור אחר, אם ניתן קצת פחות נפח לאנשים שבחיינו,
ונתייחס קצת ל"במאי" שרשם להם את הטקסט/התפקיד,
ואז נוכל לקבל פרופרציות אחרות
לגבי הסצנה הזו ואחרות
(סתם הרהור מבין הדמעות האישיות שלי)
תגובות