בס"ד
"כן...", נתחייך הישיש ובעיניו נוסטלגיה מתוקה, "אני ואשתי עובדים קשה על האהבה בינינו כבר חמישים שנה... ממש מהמבט הראשון.".
בנימין נקונצ'ני
-
בן עשרים ותשע, יהודי, מחפש. שאזכה: "ובלילה שירה עמי, תפילה לא-ל חיי"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] רגע רגע רגע!!! גיליתי שיצאתי פה רעעעע מאוד... נכנסתי לפה לראות את היצירה שוב וקראתי את כל התגובות. אז ככה: א. מעולם לא נתכוונתי להאשים את גוגוק בפלגיאט. בסה"כ נתכוונתי להגיד שכבר עשו את זה. ב. נסתבר לי, מתוך תכתובתי עם גוגוק עצמו, שזו התמונה המקורית כפי שהפיעה על הספר 'עיגולים של שמחה', וכי הזכויות שלו. אני מקווה,שהבהרתי את עצמי דיי כעת... [ליצירה]
- [ליצירה] שי ייתכן בהחלט שרבים מחו דמעה, ולבם נשבר. היוצר לא התכוון לסתור עובדה זו - עיין היטב. הנקודה היא שאנשי היישוב נצרים הוגלו מעל אדמתם, ביתם נהפך לזרים ונחלתם לנכרים. הדמעות הן מה? פרס תנחומים? [ליצירה]
- [ליצירה] אני חושב שאת היצירה הזו צריך לקרוא ולבכות פעם אחת לפחות על כל קרבן של המרצחים... קראתי ארבע פעמים עד עכשיו, וארבע בכיתי. עד מתי?!? [ליצירה]
- [ליצירה] ה'תשס"ו שואת ההתנתקות, כאב הגלות. צפירת יום השואה בשנה הקרובה תטמון בחובה את כאב גלותנו שלנו. את כאב העם היהודי שהקים צבא בארץ-ישראל ושיסה אותו באחיו היהודים - רק מפני היותם יהודים. את כאב העם ששרד את היטלר, וניסה להמשיך את דרכו. ואל תקפצו עלי עם טענות כלפי השוואות קשות. טענות על זלזול בזכר השואה ושאר מיני שטויות. לו היו מספרים להיטלר ברגעיו האחרונים בבונקר בברלין על תוכנית חדשה שבה יגרשו יהודים את אחיהם במדינתם שלהם, באטימות, באכזריות, ברגישות ונחישות, יש יסוד סביר להנחה שהיטלר היה אומר: "אז אני יכול ללכת בשקט...". ועל אף הכאב - נשמיע את הצפירה. עצם השמעתה היא נצחוננו. עצם שרידתנו הוא נצחוננו. עמנו הוא זה. אחינו הם אלו. ואף אלו. ואף אלו. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה תודה שיר כן, אפשר להשוות כל דבר לכל דבר, אבל צריך ללמוד מזה משהו בדרך... בנימין [ליצירה]
- [ליצירה] המממ... למה אף אחד לא התייחס ליצירה עצמה??? העיקר שזה מנויילן, וטפל. [ליצירה]
- [ליצירה] אז ככה... הנעל מכה שוב, מה? מעניינת אותי אבל, דווקא הקונוטציה המעניינת של הכותרת: "שלום לתמימות, (למדתי גם אני לשקר)". כי אם התכוונת לשיר המצויין הזה של רונית שחר, היצירה מקבלת תפנית שונה לחלוטין, לא? [ליצירה]
- [ליצירה] לכל המלעיזים... איפה, בשם הזיפים של השרץ מקהיר, (כן כן, אל תתממו, ערפאת. הוא נולד בקהיר והוא מצרי), הבנתם שאני קורא לנהוג על פי אותן אמות המידה המוסריות שעל פיהן נוהגים אויבינו - לא שאפשר בכלל להדביק לזה את ההגדרה מוסר, אבל נגיד, איפה? תקראו שוב. בעיקר את המשפט האחרון. ושוב. הבנתם? [ליצירה]
- [ליצירה] חבר'ה עדכנתי את היצירה הזאת. בדיעבד אני קצת מצטער שפרסמתי אותה כמו שהיא היתה. בנימין [ליצירה]
- [ליצירה] בוכה. יושב ובוכה. אני לא צריך לרדת. אני יכול להמשיך. עד מתי? עד מתי!??! [ליצירה]
תגובות