"וזאת הברכה" - מהפכתו האחרונה של משהבס"ד
משה איש האלוהים היה הכל: החל מנביא וכלה במהפכן. מהפכה אחרונה של משה אותה ביקש להותיר לעם ישראל כצוואה היא השאיפה לריסוק המסגרות השבטיות. למהול את השבטים לכלל עם אחד מאוחד ומלוכד.
הנה אם כן בפרשה האחרונה שבתורה פרשת : "וזאת הברכה" משה נפרד מבני ישראל בברכה. מזכיר במידה רבה את יעקב אבינו אשר גם הוא על ערס דוואי בירך את בניו את השבטים כולם.
אלא שיש הבדל ענק מהפכני כאמור בין ברכת יעקב לברכת משה.
יעקב מברך עדיין אך כאב את כלל בניו : שנים עשר השבטים. עדיין תוך שמירת המסגרות הנוקשות. אותו התיחום שמבדיל בין שבט לשבט. ואילו מהפכתו של משה שביקש להותיר ברכה לכלל ישראל כתמהיל אחד מושלם . שהמותג "שבטים" בטל בו כמעט לחלוטין ושלא לא נותר ממנו מהשבט אלא אך שם סמלי בלבד. שמו של ראש השבט והפעם כמייצג פלח אנושי כללי, כזה ואחר בעם ישראל בכלל. זו מהפכתו האחרונה ודומה גם צוואתו של משה - אחדות כלל ישראל. שרק ביטול מחיצות ואחדות המגבשים והמשכללים אותנו "כעם". לא עוד "בני יעקב" והאבא קרוי "ישראל". אלא כולנו יחדיו בלי כל הבדל : "בני ישראל". אם כן כיצד עשה זאת משה ? בפרשה האחרונה כאמור של התורה ב"וזאת הברכה" משה יוצר את יצירתו המופלאה האחרונה: ראשית המימד הצורני : בברכתו הוא ריסק את המסגרת השבטית וביטל למעשה את ההיררכיה השבטית העלים שבטים [שמעון] ומהל אותם בשבטים אחרים למשל שמעון גם כשם סמלי כאמור לא קיים בברכת משה . הוא נמהל עניינית בשבט לוי יששכר נבלע בזבולון. וכאמור לא נותר עוד כמעט דבר מההררכיה של השבטים אומנם החל משה ברכתו בראובן אך סיים באשר. ובכלל הקדים את בנימין לפני יוסף ולא רק. אך כאמור משה לא הסתפק אך במימד הצורני אלא גם שינה במימד המהותי. בעליל ניכר כי הברכות לכל שבט לכאורה הינן כלליות ואינן מתחברות עם מהותו של השבט כפי המוכר לנו עד עתה וכפי העולה מברכת יעקב. כל זאת כאמור במגמה ברורה לסמן ביטול המחיצות השבטיות . הברכות כאמור אומנם נתנו תחת שם סמלי של ראשי השבטים. אלא שהפעם וזה החידוש המהפכני לא כראשי שבטים אלא כמודל טיפוסי לסוגי האנשים שבעם ישראל . במילים אחרות הברכה לראובן איננה לשבטו, אלא לכל אותם מבני ישראל הדומים לו באופיו ובדמותו . וכך הלאה. לכן כשעומדים על סוף הברכה המסתיימת בפסוק : "אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' מגן עזרך ואשר חרב גאוותך ויכחשו אויביך לך ואתה על במותימו תדרוך" ברור עתה מדוע שינה משה קודם לכן את ההררכיה השבטית וסיים בשבט אשר להסמיך רעיונית את אלו מבני ישראל הראויים אישית לביטוי "אשריך" עם "האשריך"הכללי כאמור בסוף האשריך של כלל ישראל.
הנה כי כן ,בחג שמיני העצרת שבפתח. נקרא ונתחבר הן לסופה של התורה והן לראשיתה נקרא את פרשת "וזאת הברכה" ונתחיל את ראשיתה של פרשת בראשית. שרק באחדותנו כ"עם" רשאים אנו להתחיל שוב בבראשית שללא אחדותנו כעם אין כל תכלית לכל "בראשית" |
|
נ
|
משה אהרון
-
כי זה כל האדם.
"...וזאת תורת האדם ה' אלוהים
[שמואל ב' ז' - 19]
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] למנחם דוד - תודה על העידוד. [ליצירה]
- [ליצירה] טעות בשם היוצר בס"ד. מביך, מביך , מביך השיר נכתב על ידי ,ושולח על ידי , והנה נמצא לו "יוצר" אחר . בתקווה לתיקון מהיר של המערכת. - משה אהרון. [ליצירה]
- [ליצירה] לאבי , כמי המכירך, היטבתי להבין את המשמעויות בין "פיתול" ל"פיתול". בעיניי יפה ומקסים -כתמיד. [ליצירה]
- [ליצירה] ליהוידע תודה. העלת שלל של נושאים , הררי עולם ואושיות עד. ואני בכלל קטונתי. אף על פיכן, בקוצו של עטי הדל, להלן דעתי שקל מאד לחלוק עליה. בחייו של אדם מישראל, מושגים כמו "חוקי בסיס" ו"לוגיקה קלאסית" , הינם מושגים "נזילים" ולעיתים תכונתם זו, היא היא דווקא הערך היחודי המוסף. ולפיכך, ולכאורה, גם הצבעים "שחור ולבן" כמו "שקר ואמת", הינם ברוב המקרים, קטבים של מדרון,או כיסופים . רוב רובו של הזמן ורוב רובם של האנשים מצויים בתווך, בתוך אותה העננה של "זיקוקים אפורים". נכון, כדבריך, האהבה אינה לוגית ואף אני מסכים לעובדה ,כי אהבה לאישה אחת אינה מחייבת כלל שנאה לאחרת. כל מה שביקשתי ברשימתי לחדד הוא, למעשה שני יסודות עיקריים, שאינם סותרים כלל את דבריך. האחד כי בנסיבותיה של לאה תחושותיה הסוביקטיביים היו כשל "שנואה" ומאידך אישה שחשה כאמור אינה נותרת לבדה בארץ רבה . וכי מהשמיים לא אדישים כלפיה . ומהשמיים מתיחסים למצבה כאל "שנואה" תוך דגש שאומנם שאין "שונא" בר עונשין -ככזה . ולכן מצבה "כשנואה" הובילה לכאורה, אך לפיצוי אישי של "ויפתח ה' את רחמה" הרחמים העצמיים שקבלו לגיטימציה ברחמי שמיים .[לכאורה יעקב שלו מיחסים פרשנים "שנאה" לא נענש לכאורה וודאי לא כ"שונא" אשתו"] רשימתי מכוונת לצאת חוצץ כנגד כל אלה שמפרשים לדעתי שלא כהוגן ולא נכון פרשיה זאת בכך שמגדילים מחד ליחס ללאה תרמית או שותפות מודעת לתרמית ומאידך מיחסים כאמור, שנאה ליעקב . על כן, ביקשתי לומר, כי לא בכדי המקרא אינו מיחס את ה"שנאה" ליעקב, אלא מותיר אותה נטריאלית והכל כאמור שנגיע לכלל אותה הקונסטרוקציה הפרשנית כאמור שתחושה סוביקטיבית של שנאה יכול שתהא הגם שאין גם כדבריך שונא לא במקרה זה ואף לא "רעיונית" בכלל. מהדברים האמורים ברור,[כדבריך] כי לא רק אהבת אישה אחת אינה בהיכרח שנאה לאחרת. אלא בפועל על אף שהמקרא מציין כי שנואה לאה" הרי שבמקרה זה לא היה "שונא" [ודאי לא יעקב] אלא היה מצב טרויאלי לחולטין שגם אתה ובצדק עומד עליו ולפיו קיימת אהבה עזה יותר לאישה אחרת והאישה הנאהבת פחות או אפילו לא נאהבת בכלל חשה כאמור תחושות שסוביקטבית, שבנסיבות הענין וזה הרבותא של המקרא, אי אפשר להגדירן אחרת מאשר מ"שנאה" [ולא מתוך קביעה כי קיים "שונא" בר עונשין] ואשר רעיונית הגדרתית הדבר אושר גם על ידי ההשגחה שנאמר : "וירא ה' כי שנואה לאה. מהדברים ביקשתי להפיק תובנה להוויתינו דהיום בבחינת חזקה כי כל אישה שאהבתה נחלקת עם אישה אחרת וודאי ביחס נחות יותר חשה היא לעצמה "שנואה" ולדבר משמעות ערכית כפולה,כאמור לא בהענשה פורמאלית בהיכרח של ה"שונא", אלא להביא לתשומת ליבו ל"עוול" אנושי מסויים שבחשבונות שמיים אף ראוי לפיצויי כאמור רחמים עצמיים - אל מול רחמי שמיים של פתיחת הרחם . ואולי גם ב"הענשת" יתר הנפשות הפועלות בסגירת רחם הגם שכאמור ואני מסכים איתך שחטאם אם היה כזה לא "השתכלל" לכלל "שנאה". אני מצטער אם יגעתי אותך , ועוד יותר על כך שתשובתי הוקלדה שוטף ומבלי לנסח הדברים בצורה סדורה ומובנת יותר. ברשותך יש לי מנטרה , המסייעת לי "לפרוס כנפיים" לפעם הבאה : ו"בצדקה תכונני" והנותן חמישה לצדקה תבואהו ברכה. [ליצירה]
- [ליצירה] אין שחור ולבן התלבטתי מאד אם להגיב. ובכל זאת אני ילד מעברות, שאולי שפר גורלו לראות את אותה התמונה משני צידיה - כך שאני יכול להסכים כמעט עם כולם אישית לא חשתי את מוראתו של השד העדתי. אבל סביבתי הקרובה שידרה תמיד דלות וחוסר אונים לעיתים גם של עושק וניצול. לעולם לא אשכח כיצד אבי המנוח בשביל לקבל עוד יום עבודה, או בשביל שירשם לו עוד שעת עבודה שמימלא הייתה עבודת דחק של חצי יום. צריך היה לשחד [לפחות בעיניי שבדיעבד] את המנהל העבודה האשכנזי בכך שהיה הולך לעשות לו ניקיונות בביתו שלו....... וכנראה בשביל לא לפצוע את נפשינו אנו הילדים היה אבי מרגיע ואומר כי הוא עושה זאת מרצונו משום שאשת המנהל נפטרה ואין מי אשר ינקה לו את ביתו [ליצירה]
- [ליצירה] לזיוה גל תודה על תגובתך השא' שלך במקומה והיא חותרת ליסוד אושיותיו של זה העולם, שנברא לכתחילה ובהגדרה זך וטהור הרבה יותר ממה שנדמה. בכלל, מה אשמות הבהמות שהפכו לקורבנות זמינים לכל אדם ובכל חגיגה ובכלל מה אשמים בעלי החיים ששילמו את מחיר הגירוש שלנו מגן העדן, עד כי הפכו טרף מזונם גם של בני האדם ואכן לעניות דעתי לתורה צפנים מוכמנים לכל עת וזמן. "מוסדות" ומנגנונים מופרכים ואף אבסורדיים, [קורבנות וכו'] שניתנו בגלל חולשתם של דורות "יושמדו" מאליהם,תוך מתן אינטרפטציות סימבוליות בלבד רוצה לומר, שזה שאת מתקוממת ובצדק ואף אני בתוכי מתקוממם וזה גם עיקר המניע של כל הגיגיי שבזה אנחנו למעשה אותה הסנונית המבשרת את בואה הקרובה של אותה העת . שהיא כלל לא אוטופית ואם מותר נימה אישית ואני לא טועה בך כי אז שמך זה יאה לך יותר [ליצירה]
- [ליצירה] אהובה תודה. מי יתן וכולנו נזכה להגיע לאמיתה של תורה ושוב תודה על התגובה והעידוד שבצידה שהוא דבר שאנו נצרכים לו בכל עת [ליצירה]
- [ליצירה] הניחוח הנוסטלגי, המתנגן בנים לא נים, הציף אותי . טלטל אותי באחת אל נבכים אחרים ומחוזות של בית הוריי שלי. כשקראתי את התגובות, חשבתי שתגובתי המאוחרת, רק ממעיטה . ובכל זאת.... [ליצירה]
- [ליצירה] כל כך יפה. יוצר דימוי של זוג שנטיית הגזע שלהם שואפת לשלימות והשתלבות וידיהם פרושות למעלה לקבל גשם נדבות. בדמות שיער גולש של עלים ירוקים ומבטיחים [ליצירה]
- [ליצירה] מתחיה -לגאולה. למילות של שפת הקודש יש אנרגיות מצטברות ומאז בריאת העולם. דומה הן כלייזר, ההולך וממקד את האור לכלל מאכלת המפוררת הרים וסלעים. במשך אלפי שנים, פיות טהורים בעצם הגייתן נטעו בהן את צופן סגולתם המופלאה. וכך הולכות הן ומתחדדות כמו ליזר עוצמתי אדיר לפעול את פיסגת תכליתן: ,למוסס ולהפיג כל רשעה עוולה וחטאת. לברוא גאולה טהורה לעולם [ליצירה]
