[ליצירה]
לשרף
אם מותר להמשיך את הנקודה החשובה שאתה מעלה.
יציאה מן העולם [ גם מהעלם], מעמידה את האדם בנקודת אחיזה יומרנית ובלתי אפשרית [ אלוקית].
הישות היחידה שיכולה לפעול מחוץ לעולם וגם מחוץ להעלם [הניסתרות לה' אלוקינו], הינה ההשגחה האלוקית.
אדם שמתבוסס בשלוש אלה כאחד, מעמיד עצמו במרחב בלתי אפשרי , חונק ומכלה כמו היה מחוץ לאטמוספירה.
אשר על כן, לעולם אדם שלוקה בצירוף שלוש אלה - כאחד , אינו יכול להיות מושא או מקור "להתפתחות והתעלות".
הנכון הוא כי כל יסוד בנפרד ואולי אפילו שניים כאחד, במינונים נמוכים ובנקודות זמן מוגדרות, יכולות אכן לשמש כ"מנוף".
תודה על התגובתך
[ליצירה]
ליאורה ,
תודה על הסיפור האישי הנפלא, שמעתה זכיתי ויעתר את שולי רשימתי הקצרה שבזה.
אנא הדברים הבאים אינם בבחינת כזה ראה וקדש, אלא תובנה אישית אסוציאטיבית שלי, שבהחלט, אינה מחייבת כלל ובשום מובן.
השם : "נפתלי" מורה לכאורה, על פלונטר הוויתי בחייו של מי שנקרא בשמו בבחינת : "נפתולי אלוהים נפתלתי"
ואכן כשסבך המנוח, הבין מהותו של שם זה בהתיחס לאותו האיש וקבל על עצמו במידה מסויימת, להתחייב למדורה מתוקנת של השם,לגאולו ואו להסמיכו לכורכו,באותו ה"פיתול" שלו [ התשוקה לבנים] וקבל על עצמו לקרוא את בנו שיוולד באותו השם.
מהשמיים סייעו בידו, בכדי לתקן כאמור את אשר טעון תיקון באותו השם שדבק בו. [בעקבות כריתת האגודל וחבלה בגוף שנברא בקדושה].
לכן ואני רק מנחש , מסכת חייו של אבא ז"ל היתה כך או אחרת, מעין הוויה מתמשכת של תיקון של אותו הפגם.
ושוב אבקש להדגיש ולהזהיר, כי אין כל ערובה לאמיתות הדברים...
[ליצירה]
לליאורה היקרה , ראשית ברכות על ספרך.
אכן כן אולי ליבי תמים וחובה לפחות לי לנהור אחר מה שכינת "הבנותיו". אך לחלוטין אינני תמים במובן של נאיבי.
ואני מתפלא עליך כי בענינים קרדינאליים שכאלה רלוונתי בכלל בעיניך : "מה שיש או אין בשמיים....
בין יומרה ספרותית - לנביא לבב חכמה, אולי יש עוד משהו בעולם הזה.
על כל פנים, זה באמת לא חשוב מה יש בשמיים, כשמנסים לתקן עולם הארץ
[ליצירה]
אכן, הגעגועים הינם תעתוע אכזר
משב רוח נידף
של גן עדן אבוד.
תמיד תמיד נתגעגע
וכשנגיע וננסה לאחוז לממש.
הרגע תמיד יברח לנו שוב.
ימוג אל הריק הכואב.
אל המחוזות האבודים
של געגועי האין סוף.
[ליצירה]
ליוסף המאסף בכל זאת - הוכחה אחת לפחות. שהרי הציק לי הדבר שפטרתי אותך אך בהצהרה כללית.
לתורה דרכים משלה לפעמים לחזק דברים.
במקרה זה, בגלל מהותו וחשיבותו של הנושא, הקדימה התורה להדגיש בתחילתו על המהות, שהשתנתה בסופו.
במה הדברים אמורים פרשיית שכם בתורה פותחת בכך ש:
"ויבא יעקב שלם עיר שכם". מדוע צריכה היתה התורה להקדים לנו כי דווקא בביאתו של יעקב לשכם היה "שלם".
האין זאת כדי שניווכח כי כשיצא ממנה כבר היה הרבה פחות מ"שלם". האין זאת כדי שניתן את המשמעות האמורה לתגובת ה' על המעשה ובעיקר ניתן את מלוא המשמעות לצורך של יעקב להיטהר הוא ובני ביתו. וכאמור לעלות שוב לנקודת ההתחלה ל"בית אל" על מנת לשוב ממנה אחר ושונה "שלם" כפי שהגיע לשכם בטרם אותה הזוועה.
[ליצירה]
לגוד, תודה ! ביחס לשורות אין לי הסבר חכם. כך יצא לי.
ביחס לעורבים, יכול שהסיפור הבא, ישמע לך מגוחך. יש לי יחס מיוחד אליהם אל העורבים [מאז נצטוו אלה לכלכל בלחם ובשר את הנביא.].
מצד אחר, אני גם אספן בלתי נלאה של גרוטאות אשר מהם אני מנסה ליצור ולקומם "בריאות" חדשות.
כך שמזה זמן רב, בניתי מהם עבור העורבים שובך בקצה החצר ואני מדי פעם משיב להם "על טובתם" ההיא.... בלחם ומיים.....
והוא, אותו השובך מכונה בפי : "פונדק העורבים"
[ליצירה]
שיר בהמתנה נמחק ואיננו ! ! !
להלן שיחזורו:
בטיילת
מול אופק של כיפה מוזבהת
והרמון הניצב לתל - פיפיות
הרוח שרקה לי
בנקב הכובע
שיר של רועים
פיזזה עדיי
במחול של שרפים
הלכה עליי בקסם של נביאים
כי מהרה, מהרה
ארמון על מכונו ישב
והיכל ה'
לתלפיות