[ליצירה]
שלום ליוצר הנכבד!
צמד המילים "עשויים מגעגוע" הרה בי שיר חדש
והוא שלך. הבנתי כל מילה ביצירה ,והגעתי לקצה הבנתך.
עשויים מגעגוע
והנה הוא כמציץ בין החרכים
ונפשנו יוצאת בדברו
והלב בוער,
הנה עוד רגע ,
ואנחנו בהיכל
ופרפרים במחול אגדי
עוטפים את שנינו,
ונחמוד אותו ,את כולו לעצמנו,
ונפקח עינינו
והנה אל מסתתר הוא,
ונבקש את שאהבה נפשנו
ולא נמצאהו
וירדפנו שומרי החומות
וישליכונו ארצה.
וטעם האהבה עדיין בפינו.
ולא נדע היכן היא שהתפשטה בתוכנו.
אך ודאי נדע היכן שוב לחפשה.
ונזכרים ומצלצלים לנהג האוטובוס
שיורידונו בתחנה הבאה,
כי אנו לעולם עשויים מגעגוע
לאהבה רחוקה.
הזכויות לשיר שלך הם.
[ליצירה]
משה היקר !
אכן חכמה עתיקה נשפעת מדברייך!
חכמת הייחוד אשר היוותה כל המציאות אשר לעינינו ,וליבנו.
ומי כ ה' אלוהינו ,יוצר הכל, אשר בחוכמתו יסד ארץ ,ואין ארץ בתורה אלא רצון , וכל רצונו,ליחד רצוננו לאהבה ולדבקה בו.
וכל התורה הזו שם בליבנו,ולא בשמיים היא,וכל כולה באהבת זולתנו. וכל שאיפתנו היא לקבל ממנו ,על מנת להשפיע לזולתינו, ובידוע שכל המתפלל על חברו,נענה תחילה.
ברגשי כבוד
נכסף.
[ליצירה]
תודה
תודה למאיה על השתלבותה בנוף השקיעה,במחזה
הקסום ביותר של הטבע,אשר בכל פעם ,לא נס ליחה של ההתפעמות של חדרי ליבנו,מהשחקנית הראשית,תחת עיניו של הבמאי הטוב ביותר ביקום.
[ליצירה]
כנפי שחר.... מה יקרה זעקתך...להבין "ובחרת בחיים"
אל באפך... כל הטקסט הוא בפנימיות...ואין רמז לגשם.
אמרו לו תלמידיו(של רבי עקיבא): רבינו, עד כאן? אמר להם: כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה, "בכל נפשך", אפילו נוטל את נשמתך, אמרתי: מתי יבוא לידי ואקיימנו, ועכשיו שבא לידי ולא אקיימנו? היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד. יצתה בת קול ואמרה: אשריך עקיבא שיצתה נשמתך באחד".
אכן סיום קשה "ובמותי אפסיק להכעיסך"
בכל קריאת שמע עלינו לקבל עלינו 4 מיתות בית דין
על פשעינו וחטאינו.
אומרים חז"ל "עולמך תראה בחייך" בחייך דיקא
עלינו לרצות להרוג את המדרגה הנוכחית ,כדי לעבור למדרגה הבאה...כל עוד אנו לא זזים ומטפסים אנו מתים.
והעליה למדרגה הבאה מתאפשרת רק לאחר ש"הרגנו" עצמנו וזכינו לנרנח"י חדשים.
ומה הדבר שמכעיס את ה' ית'.....? אהבה עצמית
כל עוד אנו באהבה עצמית ולא חשים צורך לצאת ולעלות לאהבת הזולת...בכך אנו "מכעיסים" אותו.
המשך יום נפלא ואהבה לכל עם ישראל
[ליצירה]
רצון
קראתי את שכתבת ,כמה וכמה פעמים
כדי להבין ,את שהבנתי כבר בקריאתי הראשונה,
הארת לי פתח להבין את רצוני שלי,
תודה
דעי שהתענוג מבטל את הרצון , ואם יש לנו רצון לאין סוף , כך התענוג יהיה אין סופי.