שוכבת מקופלת במיטה הקצרה, בתנוחה לא נוחה, לא נכונה. לצידֱך, או לצידךָ. מקשיבה לנשימות שלכם, גואות מסביבי, מתנחשלות ונסוגות כמו גלי הים, כמו בלב אוקיינוס רחב שאין לדעת אותו, שאין לתבוע עליו בעלות. עיניכם העצומות תריסים מוגפים, אתם חולמים אולי על היום שעבר, החברות בגן, החברים בבית הספר. השמחות הקטנות שלכם, רגעי הצער, הבלחות של התרגשות, או של רוגז, מגע של נדיבות, או אגרוף קפוץ – דברים רבים כל כך לאורך היום, לאורך כל יום – מחוץ לטווח השגתי. לא עוד. על רובם לא סיפרתם, ולא תספרו. אין לכם צורך. אתם איים הולכים וניתקים ממני, מתרחקים לאט, בנחת, בלי להקציף את פני הים החלקים, בלי להפר את השקט העמוק של הלילה. אתם הולכים וטווים סביב עצמכם קורים-קורים את סיפור חייכם, שקורם לו צורה וצבע והרים וגאיות משל עצמו. עוד מעט ויפריד בינינו אוקיינוס. עוד מעט ואהפוך לצל, לרקע, בעולמכם ההולך ומתמלא בריות רבות – מאירות, מאיימות, לוחצות, נדיבות – בריות שאינן יציריי ואין לי דבר עימהן. אני יודעת, כדי לעשות איתכם צדק, כדי לקיים את התפקיד שהועיד לי האל עמכם – עלי להיות עבורכם לא יותר מקרקע. גם לא פחות. לא דמות עוד, אלא הרקע המאפשר קיום לכל אותן דמויות, כל עוד הוא עצמו נותר דומם, שקוף. לא מבקש לעצמו קיום, וקול, לא תובע את חלקו, בזמן שהוא מעניק לכם את היציבות השקטה, שתניח לכם להינתק עוד ועוד, אט, באין מפריע.

לעת עתה אני עדיין כאן, עוד ניתן לי החסד, מכווצת במיטותיכם, שלךְ או שלךָ, בקור הבלתי מתפשר הזה שחובט בקירות מבחוץ. לעת עתה עוד יש לי חלק בכם: השירים שאני שרה לכם לנחם אתכם, לרכך אתכם לקראת שינה. הלטיפות הארוכות. עודכם זקוקים לי, עוד יש די בנחמותיי הפשוטות כדי להרגיע אתכם מביעותי הלילה, עת הקור ההוא חודר אל תוככם, מזעזע אתכם מעומק שנתכם החמה. ולעת עתה עודכם תמים מכדי לדעת, שבעת שאתם קוראים אלי, ממהרים להתכרבל בחיכי, אני היא זו המבקשת לשאוב מכם נחמה. אני המבקשת לשקוע אל תוככם, להיטמע בכם. להימזג אל תוככם. שנהיה שלשתינו כמו פעם כשהייתם קטנים, תינוקות, ולא היה לכם דבר מלבדי, ולי לא היה דבר מלבדכם. שנהיה גוף אחד גדול ונושם, חום-בתוך-חום-בתוך חום, מול כל הצינה. שנגמע את האויר בלגימות ארוכות, ובאנחת רווחה נפלוט אותו יחד. נשימה אחר נשימה, ארוכות, מערסלות, מנחמות, גואות ומצטנפות וגואות - אל מול כל היללות הקרות של הלילה הזה שלא נגמר, שלא ייגמר, שעה אחר שעה אחר שעה, אל הנצח.