כל המצוות "התכמסו" למצוות על אחת
 
בסוף פרשתינו - פרשת ניצבים,
נדרש משה ל"אהבת ה´".
אותה אהבת ה´ המוכרת לנו מקריאת שמע.
הוא חוזר עליה ברוח הסיכום של משנה התורה, בפיתוח נוסף של גוונים יחודיים נוספים ...
והשא´ היא:
איפה מצוות האהבה האחרת המקבילה "אהבת הריע" ?
שהרי שניהן הינן כאחד , שני צדדים של אותו המטבע.
והתשובה הינה לכאורה פשוטה .
משה הקדים ופירט את אותה מצוות אהבת הריע, ממש קודם להתייחסותו למצוות "אהבת ה´".
בפיסקה הקודמת המתחילה :
"כי המצווה הזאת [ודווקא בלשון מכוונת של יחיד] אשר אנכי מצווך היום לא נפלאת היא ממך....".
לפתע כל המצוות שמנה משה ב"אותו היום",, ,הפכו למצווה אחת, שהיא כל כך ברורה ומובנת שאין היא נפלאת ממך .
ממך - כאדם.
וכן "קרוב אילך הדבר מאד".
 ואין "מאד", אלא - "אדם".
שמצווים אנו לעשות עם כל אדם ואדם,
 גם "בפה" וגם ב"לב" כאחד .
אם כן, ודווקא בטרם ההתיחסות של משה ל"אהבת ה´", ביקש משה להבהיר כי כל מצוות התורה למעשה נדחסים ככמוסה של איכות באותה המצווה של "אהבת הריע".שהיא בבחינת המעט המכיל את המרובה
שהיא היא כידוע, כדבר הלל הזקן:
כל התורה כולה על רגל אחת.
והיה אם יש קורא לדברים והיה בהם שביב של קורת רוח ,
אנא חמישה לצדקה